ארה"ב 2011 היום השמיני – 6.10

התעוררנו ליום סגרירי עם צפי לגשם ועקב כך החלטנו לוותר על Point Lobos Natural Reserve כמו גם על הסתובבות במונטריי והחלטנו לנסות להספיק את הרכבת ב-Roaring Camp Railroads. מראש החלטנו על הרכבת שנוסעת ביער של עצי רדווד (בניגוד לרכבת שיורדת לחוף).

הרכבת היחידה ביום זה היא בשעה 11:00 והדרך למקום הצדיקה את ההחלטה שלנו לשים פנינו ישירות לשם מכיוון שהייתה מעט פקוקה וירד גשם לכל אורכה. בשלב מסוים פספסנו פנייה ועצרנו לתת לג'יפיאסית לעשות חישוב מחדש ממש מול מוסך עם תצוגת טיירים מרשימה. אבא כמובן ניצל את ההזדמנות וקפץ כדי לבדוק בנוגע לגלגלים למתחחת שלו. אני סירבתי לשתף פעולה ואבא נאלץ להתמודד לבד באנגלית. הוא חזר בלא כלום. (צחקוק מרושע)

המשכנו בדרך ועברנו דרך עיירה/שכונת מגורים מטופחת כשבשלב מסוים נתקלנו גם בשיפוצים בכביש. אבא התפעל מהכלים ומהסדר המופתי בו הכל מתנהל כולל ניהול התנועה מסביב לאתר הבנייה.

הגענו למקום בשעה 10:30 לערך והיינו המכונית היחידה במגרש החניה. המקום מאוד יפה ומטופח אך, כנראה בגלל הגשם, נראה נטוש. נכנסו למתחם הכולל בתי עץ הפרושים ומתפקדים כעיירה קטנה מעידן הבהלה לזהב. הכל שמור כחדש ובכל מבנה יש כמובן חנות עם מזכרות. קנינו כרטיסים לרכבת והלכנו לתחנה לחכות במקום מוגן מגשם. בתחנה ישנו גם המשרד שאחראי על הניהול של המקום וחדר ההמתנה הזערורי מוסק באח.

מעט לפני 11:00 החלו להצטרף אלינו אנשים נוספים ביניהם גם זוג מאוד נחמד מג'ורג'יה – הוא חוואי (תרנגולות ובקר) והיא מורה שבדיוק פרשה לפנסיה. הם נוסעים כל פעם למקום אחר בארה"ב בניסיון לראות כמה שיותר דברים. יום לפני כן היו בפארק סקויה וקינגס ונתקלו בשלג ובקור עז.

הרכבת הגיעה – מדובר בקטר קטן מונע דיזל (הרבה פעמים הרכבת נוסעת עם קטר גדול ומרשים אך הפעם יש מעט אנשים אז הלכו על הקטר הקטן) ושני קרונות. קרון אחד פתוח עם חופת ברזנט וקרון שני מעץ עם חלונות גדולים ללא זגוגיות. אבא התחיל כמובן לדבר עם הנהג ועם המבקר/מדריך וכך חלפו להן עוד כמה דקות.

ברגע שנשמעה הקריאה לעלות על הרכבת (!All aboard) גילינו שבסביבה היו עוד כמה וכמה אנשים כולל משפחות עם ילדים וכולם מתכוונים לעלות לרכבת.

לאחר שכולם עלו לרכבת החלה הנסיעה מלווה בהסברים של מבקשר הכרטיסים ולעיתים רחוקות הערות מחכימות של הנהג. הנסיעה הייתה מאוד חווייתית ונראה שאבא מאוד נהנה. הנסיעה היא ממש בתוך היער על גבי מסילה צרה מסוג אלה שנועדו במקור לשינוע גזעי העץ לאחר כריתתם. מכיוון שהקרונות פתוחים והמסילה צרה ההרגשה היא של נסיעה במעבה היער כשהעצים במרחק נגיעה, חלקם אכן היו במרחק נגיעה אולם התבקשנו שלא להושיט ידיים החוצה. 😉

לאחר כ-50 דקות נסיעה וטיפוס שעברו ביעף הגענו לתחנה באמצע היער בה התבקשנו לרדת בזהירות מהקרונות לקרקע – הכל היה מאוד מחליק בשל הגשם והלחות. אני כמעט עפתי מהמדרגה האחרונה אך הצלחתי לנחות בשלום. בחניה זו שוהים כ-10 דקות ויש אפשרות ללכת לשירותים (לא הלכנו ולכן אני לא יכולה להעיד על טיבם). מבקר הכרטיסים נותן גם הרצאה קטנה על גילם של העצים, איך הם נשמרו וניצלו מכריתה ונותן מידע נוסף על ההתרבות של עצי הרדווד כמו גם דרישה לכבד את 'אמא אדמה'.

לאחר ההרצאה עולים בזהירות חזרה לרכבת וחוזרים לתחנת הבסיס תוך שימוש באותה מסילה אך עם לולאה שונה – הנהג והמבקר מתאמים את הזזת המסילה מול מרכז שליטה במחנה למטה ואז מזיזים את המסילה בצורה ידנית.

חזרנו לתחנה בעמק כשאנו מאוד מרוצים מהחוויה. ניסינו להסתובב עוד מעט במקום אך הגשם הבריח אותנו (כמו גם את שאר האנשים)חזרה למגרש החניה ולמכונית שלנו. בדרך למגרש החניה נוכחנו לדעת שהמשפחה עם הילדים הקטנים היא משפחה סקנדינבית הנוסעת בקראוון.

מספר תמונות (לא קטן) מהחוויה:

ותמונות מהמצלמה של אבא:

במכונית עשינו הפסקת עשר מאוחרת וקצרה והחלטנו 'לרדת' לכיוון החוף ולבקר בסנטה קרוז.

בדרך היה עדיין מעונן אך הגשם התמעט וכשהגענו לסנטה קרוז כבר יצאה שמש.

הסתובבנו מעט בסנטה קרוז בנסיון להבין על מה המהומה אולם מכיוון שלא הייתה לנו תוכנית מראש לבקר במקום לאחר כמה סיבובים נכנענו ובעזרת הג'יפיאסית החביבה עשינו את דרכנו לבית קפה במרכז מסחרי שם קנינו קפה (הפוך, אמיתי וטוב!) ועוגות כארוחת צהריים. נהננו מהשמש ולאחר ההפסקה חזרנו לאוטו והחלטנו שהיעד הבא שלנו יהיה החדר בדירה שהוזמן מראש בסן-פרנסיסקו. מכיוון שכך התקשרתי לבחור (ריאן – חמד של בחור!) לראות מתי ניתן להגיע. לא הייתה תשובה ולכן פשוט התחלנו לסוע.

נסענו על כבישים ראשיים יותר והתרחקנו מהים כשאנו סומכים על הג'יפיאסית. כמובן שאחרי שצלחנו די הרבה תנועה עמוסה ונכנסנו לתוך סן-פרנסיסקו לג'יפיאסית נעלמה הקליטה הלווינית ולכן עמדנו בצד והחלטנו לנסות לתפוס שוב את הבחור. הפעם ריאן ענה ואמר שיהיה בבית בסביבות שש בערב מה שהותיר לנו כשעתיים וחצי.

מכיוון שכך החלטנו לסוע לראות את פאלו-אלטו ולראות אם נצליח לבקר, שוב, באוניברסיטת סטנפורד (רעיון של אבא, זכויות שמורות). הנסיעה לפאלו-אלטו לקחה מעט זמן ואז למעשה חצינו את העיר תוך מעבר ב-Main Street שם ראינו את החנות של אפל ואת האנשים שבאו להביע אבל על מותו של סטיב ג'ובס.

הגענו לסטנפורד בסביבות השעה 16:00 ולאחר מעט הסתובבות החלטנו לוותר על ביקור בקמפוס אך רצינו להגיע לחנות המתנות כדי להביא מזכרת לנטע. הסתובבנו עוד מעט עד שמצאנו את חנות המתנות וחניה ונכנסנו. הכל ממותג לחלוטין בסמלי סטנפורד. אבא התחיל להסתכל על סווטשירטים ($30) וכובעים ($25) אך בסוף הסכמנו על מחזיק מפתחות ($6). כשבאנו לדלפק כדי לשלם שאלו אותנו איזו שפה אנו מדברים ונראה היה שהמוכרים מאוד מרוצים לראות לקוחות ממקום רחוק ואקזוטי כמו ישראל.

כשיצאנו מהחניה אבא הכריז שחייבים לבקר בבית ששימש את אריאל, ליאת והמשפחה כדי להצטלם עם הג'יפ לידו, אז זה מה שעשינו. אני צילמתי ואבא הצטלם וככל הנראה ראינו את בעל הבית החביב שמעולם לא ראינו לפני כן. כדי להימנע מחשד עשינו את כל הצילומים בזריזות וחזרנו למכונית כשעכשיו אנחנו מכוונים לסן-פרנסיסקו.

הנסיעה לסן-פרנסיסקו לקחה מעט יותר משעה כשבדרך הג'יפיאסית מכוונת אותנו היטב ואנו עוברים את העיר כשהשקיעה והחשיכה יורדות. בתוך העיר עברנו גם את Moscone Center  בו נערכים מדי שנה כנסי המפתחים של אפל – כמובן שלמרות שנהגתי והתנועה הייתה עמוסה הספקתי להצביע על הבניין ולהסביר את חשיבותו לטובת אבא. 🙂

לאחר מעט סיבובים ליד הדירה בחיפוש אחר חניה עצרנו בצד והרמנו טלפון לבעל הבית וביקשנו הכוונה לחניה בתשלום. הוא הציע שנשתמש לפחות באופן זמני בחניה של השכנים שלו ויצא לקראתנו כדי לעזור ולכוון אותנו בחניה עצמה הממוקמת מתחת לבניין. כשנפגשנו הוא עדכן אותנו שהוא דיבר עם השכנים להם שייכת החניה והיא פנויה לשימושנו במהלך כל השהות שלנו!

עלינו למעלה ופגשנו את הכלב (בולדוג מכוער וידידותי להפליא וסקרנו את הדירה העשויה בטעם טוב. התארגנו בחדר, הוצאנו את הדברים מצידנית הקלקר למקרר ועשינו לנו ארוחת ערב קלה. ריאן היה חביב מאוד והציע לנו כמה דברים לעשות כמו גם התנצלות על כך שבונים ממש מעבר לקיר חדר השינה בית חדש מה שאומר שמחר בבוקר תהיה לנו השכמה.

אנחנו בתורנו הסברנו לריאן את עניין יום הכיפורים והוא שמח לעדכן שהבעלים של הבית הנבנה (שהוא גם אדריכל) גם הוא יהודי ולכן הבנאים לא יעבדו ביום שבת כמו גם ביום ראשון.

לאחר צפייה בטלוויזיה וטעינה של כל המצלמות התארגנו ללילה והלכנו לישון.

היום השנים-עשר – פאלו אלטו – 28.6.2009

היום הוא היום האחרון שלנו בפאלו -אלטו עם אריאל וליאת. מחר נצא לכיוון לוס אנג'לס על כביש אחד ואף כי נחזור לפאלו אלטו לפני החזרה לישראל הרי שאריאל, ליאת, עדי ונדב טסים מחרתיים לישראל.

ליאת הלכה לסידורים/עבודה ואריאל לקח את הילדים להחלקה על קרח בעיר סמוכה, שווה ביותר מכיוון שעלות כניסה לאדם כ-$8 (לכניסה ולא לשעה!).

באותו זמן אני ניסיתי לחפש פתרון לעניין המצלמה שלי (Canon XTi Rebel שנקנתה ביולי 2007 בניו-יורק). מצאתי חנות שמתקנת מצלמות בפאלו אלטו ונסעתי לנסות ולתקן את המצלמה. לאחר כמה סיבובים עד שמצאתי את המקום (קרוב לתחנת הרכבת, מסתבר) נכנסתי והכנסתי את המצלמה לבדיקה. גזר הדין היה לא טוב – יש אפשרות לתקן אבל זה לוקח משהו כמו שבועיים כך שאין לי ממש אופציה כזו. קיבלתי את גזר הדין והסתכלתי קצת על מצלמות חדשות אבל החלטתי לעשות קנייה גדולה שכזו רק לאחר מחשבה ארוכה.

חזרנו כולנו בזה אחר זה הביתה ואכלנו ארוחת צהריים משפחתית.


אחה"צ יצאנו לקניות ב-Stanford Mall קניון מאוד יוקרתי הנמצא על האדמות של אוניברסיטת סטנפורד אך משרת את האוכלוסיה העמידה יותר של פאלו-אלטו. אריאל וליאת הקציבו לנטע סכום קניות כמתנת בת-מצווה ונטע נהנתה למדוד ולנסות דברים ב-GAP ובחנויות נוספות.


לאחר זמן די קצר התפצלנו כדי שנדב לא ישתגע. נדב ואני ביקרנו בחנות של אפל ונהנו מהאווירה ובמקרה של נדב מההזדמנות לשחק עם אייפונים/אייפודים. אני גם קניתי אייפוד שאפל וכרטיס בשווי $25 לקנייה בחנות האפ-סטור.


נפגשנו שוב לאכול גלידה בחנות של Haagen-Dazs אך לא התלהבנו. שבנו הביתה לסידורים לפני נסיעה – כביסות, אריזות והכנה נפשית.


בערב ניצלנו את העובדה שיש בייביסיטר מובנה (אני) ואריאל וליאת יצאו לראות סרט בסן-פרנסיסקו. אני והילדים ראינו את משפחת סופר-על בטלוויזיה והזמנו פיצה (דומינו'ס) ושתייה כך שנהנינו מאוד.

אין מצלמה, אין תמונות – מזל שלא היה יום נופי. 🙂

היום העשירי – פאלו אלטו – 26.6.2009

את היום התחלנו במוטל בהתארגנות זריזה במוטל והעברת כל החפצים לבית של אריאל וליאת למשך היום.

ארוחת בוקר הייתה עם המשפחה המורחבת – נחמד מאוד ומאוד באיזי, ואז התפצלנו כל אחד ליומו.

התוכנית ליום זה היא טיול בסן-פרנסיסקו ע"פ מסלול המופיע בלונלי פלאנט וכולל את הרובע הסיני, רחובות עם גנים יפים ומגדל קויט.

לאחר התארגנות מעט איטית יצאנו לתחנת הרכבת של CalTrain משם נגיע בדרך הטובה היותר למרכז העיר סן פרנסיסקו.

ההגעה לתחנה לוקחת כרבע שעה ומכיוון שמדובר בתחנת רכבת מסודרת בארה"ב הרי שיש מספיק מקומות חניה למכונית שלנו.

עלינו על רכבת ולאחר נסיעה של כשעה בקרון שנראה שהכלאה בין רכבת ישראל ואוטובוס אגד של שנות התשעים (מושבי פלסטיק) הגענו לסן-פרנסיסקו. 


הכוונה הייתה לעשות מסלול מהספר של Lonely Planet שאמור ללכת מצ'יינה טאון ולהגיע אל מגדל קויט ומשם לחזור 'הביתה'.


עלינו על אוטובוס פנימי וירדנו קרוב לכניסה לצ'יינה טאון ברחוב Grant והתחלנו ללכת במסלול תוך צילום, כמובן.

Neta San Francisco China Town June 2009
נטע כבר מאומנת ומדגמנת ליד האריה ללא כל פחד


China Town San Francisco street view
הרחוב עם הארכיטקטורה הייחודית לצ'יינה טאון




20090627_usa2009_0931
דוכני פירות וירקות מציגים את מרכולתם, המיוחדת, על המדרכה – די ייחודי לצ'יינה טאון לפי התרשמותנו.

20090627_usa2009_0934
העושר של המטבח הסיני לא עורר בנו תיאבון



הסתובבנו בצ'יינה טאון בניסיון לעקוב אחר המסלול אך לא כל כך הצלחנו. קנינו עוגיות נחמדות ונכנסנו לחנויות תיירים לראות האם יש איזה מזכרת שנשמח לקנות ואולי להביא כמתנה. החנויות מלאות 'שמונצס' ומה שמצא חן בעינינו היה יקר יחסית כך שוויתרנו. 


המשכנו להסתובב והגענו בטעות למסעדה עליה שמעתי בהכנה לטיול שנקראת  The Stinking Rose ועצרנו לארוחת צהריים. המסעדה מיוחדת בכך שהיא מתמחה במאכלים עם הרבה שום מה שדיבר בדיוק לטעם של נטע וגם לי לא הייתה כל התנגדות אליו. כל אווירת המסעדה 'שומית' מאוד:

The Stinking Rose - San Francisco
מספיק שום בכדי להבריח כל ערפד


20090627_usa2009_0938
שום כמוטיב עיצובי
לאחר ארוחה משביעה המשכנו להסתובב עדיין עם מטרה כללית של להגיע למגדל Coit עליו קיבלנו המלצות.
המשכנו בכיוון הכללי אולם בשלב כלשהו התחלנו להתבלבל והחלטנו לוותר וליהנות ממה שאנו רואות.
20090627_usa2009_0948
כנסיית פרנסיס מאסיסי
20090627_usa2009_0949
גן פרטי בין כמה בניינים

20090627_usa2009_0952
העליות והמורדות המפורסמים של סן-פרנסיסקו
20090627_usa2009_0953
Coit Tower מרחוק
20090627_usa2009_0954
נטע על רקע מראה אופייני לעיר (פינת הרחובות Kearney ו-Green)
20090627_usa2009_0957
בית שמשך את תשומת לב הצלמת בשל הצבעים והדגל בחלון
20090627_usa2009_0959
בית מסוגנן
20090627_usa2009_0961
חנות תקליטים
20090627_usa2009_0962
מבט על צ'יינה טאון מכיוון אחר
20090627_usa2009_0964
סמטה בה קבוצה קיבלה הרצאה על המשוררים הביטניקים

עשינו את דרכנו באוטובוס עמוס מאוד חזרה לתחנת הרכבת, עשינו מעט קניות בסניף Safeway הממוקם מצידו השני של הרחוב מהתחנה ועלינו על הרכבת חזרה לפאלו-אלטו. נטע השקיעה עוד בגדילה שלה וישנה רוב הדרך וגם אני נמנמתי מעט.


חזרנו לעוד ערב משפחתי נהדר עם ליאת, אריאל והילדים.

היום השני – ה-18.6.2009

התחלנו את היום בארוחת בוקר משפחתית נעימה. המשכנו להתארגן בזמן שאריאל יצא לעבודה וליאת הקפיצה את הילדודס לקייטנת כדורגל.

יצאנו לטיול בסטנפורד למשך כשעתיים. הגענו למרכז המבקרים וקיבלנו סיכות דש ומפה עם מסלול מומלץ ברחבי הקמפוס. הסתובבנו וצילמנו הרבה תמונות – אחראית הצילום הייתה נטע.

נטע מעוניינת ללמוד בסטנפורד בשלב כלשהו בקרירה האקדמית שלה. אולי אפילו במחלקה זו:
Stanford University 18/06/2009
תמונה מחזית הכנסייה המעוטרת ע"י פסיפס שמכיל למעלה מ-20,000 אבנים:
Stanford University 18/06/2009
התיישבנו עם הסנדביצ'ים שלנו ושתיה שקנינו במקום. אני מים קרים ונטע strawberry smoothy קר ומרענן.

מסטנפורד המשכנו למרכז העיר של פאלו אלטו, מצאנו חניה בחינם לשעתיים והתחלנו להסתובב ב-University Ave. נכנסנו, כמובן, לחנות של אפל, לחנות של Borders, לחנות לציוד אמנות ויצירה (מבחר מדהים אבל כך גם המחירים) ובאופן כללי התרשמנו מהניקיון והאווירה.

חזרנו לבית של אריאל וליאת וקפצנו עם ליאתי לאסוף את הילדים מהקייטנה. עדידי שמחה לסיים את היום בעוד שנדבי היה חייב לסיים את התרגיל האחרון. נורא נחמד לראות את הריכוז והרצינות של נדב. המדריכים (הבריטים) נפרדו לשלום מהילדים מכיוון שמחר לא יבואו לקייטנה אלא יסעו איתנו צפונה במסע משפחתי. 🙂

מהקייטנה נסענו לקניות של אוכל ב-Safeway. נטע למדה על בשרה כמה הסופרים בארה"ב קרים וזולים. 🙂

מאוחר יותר אריאל חזר מהעבודה ונסענו איתו ועם הילדודס ל-Palo Alto Foothills Park, פארק טבע מקומי מאוד נחמד שהיוו את אפשרות צילום הנוף הראשונה שלי במסע זה. הנה מספר תמונות מוצלחות:
20090619_usa2009_0366
20090619_usa2009_0359
מהפארק חזרנו לבית של אריאל וליאת לארחת ערב נהדרת שהוכנה ע"י ליאת בהיעדרנו.

בערב התחלנו להתארגן למסע של הימים הקרובים שכולל קמפינג (פעם ראשונה שלי) ופארקים. אני ונטע ארזנו מחדש (והשארנו לפחות חלק מהקניות מאחור) בעוד שאריאל וליאת והילדים ארזו מההתחלה.

הילדים עדיין מתרגשים מהמפגש המחודש ולכן לקח להם מעט זמן ללכת לישון ולהירדם.

בדרך לארה"ב וחצי היום הראשון -17.6.2009

יצאנו מהבית בשעה 24:45 כדי להגיע לרכבת של 01:07. כמובן שהגענו לפני הזמן וחיכינו לרכבת שאיחרה במספר דקות. במהלך ההמתנה ראינו את התמונה הבאה:

הכלי המוזר הזה נקרא track grinder והניחוש שלי היה שהוא מנקה באיזושהי צורה את הפסים.

התהליך בשדה התעופה היה קל ולא כואב. היו לנו כשעתיים להעביר בדיוטי אותן העברנו במעט קניות (שוקולד ובושם שנאסוף בדרך חזרה) ובישיבה על אייס קפה שקנינו במקום וסנדביצ'ים שהבאנו מהבית.

הטיסה לאמסטרדם עברה נחמד מאוד. היו מקומות פנויים אך אנו לא נהנינו מהם. ארוחת הילדים הייתה נחמדה מאוד וכללה יוגורט פירות, סלט פירות וסנדביץ' גבינה צהובה.

באמסטרדם היו לנו שעתיים להעביר – הסיור בדיוטי פרי בדרך למטוס היה מזעזע – המחירים אפילו יותר גבוהים מהדיוטי פרי בישראל וכלל אינם מוצדקים.

חיכינו למטוס ועלינו עליו בזמן. במהלך כל הטיסה חילקו אוכל ו/או שתיה כל שעה וחצי בערך. מה שגרם לכך שכמעט ולא ישנתי. נטע ישנה כמה שעות רצוף ולא יכולתי להעיר אותה.

הנחיתה הייתה כמעט בזמן והתור של אימיגריישן היה ארוך ומיגע. לאחר היציאה מאימיגריישן והמכס הלכנו למעלית כדי להגיע ל-AirTrain איתה ניתן להגיע לאיסוף הרכב מחברת ההשכרה. עם עלייתנו למעלית עפה לי שקית המסמכים שהכילה כמובן את כל הדרכונים ואת רשיון הנהיגה הבינ"ל. למזלנו הרב מאוד על אותה מעלית עלה גם עובד תחזוקה שעזר לנו מאוד וירד במיוחד בשבילנו לפיר המעלית והחזיר לנו את המסמכים.

ה-AirTrain היה נהדר והגענו תוך כמה דקות למרכז חברות ההשכרה שם אספנו את המכונית שלנו – קומפקטית וחמודה. תמונה בהמשך.

הגענו בשלום לאריאל וליאת (לאחר איזה בירבורון קטן ביציאה משדה התעופה) שם קיבלו את פנינו עדי ונדב החמודים שממש רצו החוצה לפגוש אותנו.

נטע נתנה לחבר'ה את המתנות שהתאימו בול ומצאו חן ועשינו סיבוב מסביב לבית.

אריאל הגיע מעט אחרי כן ונסענו איתו ועם הילדודס לחנות לספורט וקמפינג Big5 שם מצאנו וקנינו נעליים במחירי מציאה ממש (Saucony במחיר של $40, ניו-באלאנס מחיר של $30). המשכנו משם ל-Costco לשם קניות של אוכל. לאחר סיבוב קצר בפאלו אלטו בדרך חזרה 'הביתה' הגענו בשלום ואריאל יצא עם כל הילדים לרכיבת אופניים. אני נשארתי ועזרתי כמיטב יכולתי לליאת – פשוט הייתי מחוקה.

לאחר ארוחת ערב נעימה וטעימה דיברנו עם הבתים ואני לפחות, הלכתי לישון.

נרדמתי מיד עם נחיתת ראשי על הכרית. 🙂