22.6.2009 – היום השישי – קרייטר לייק והלאה

קמנו לבוקר שמשי ויפה בעיירה לא ציורית אך חביבה. חזרנו לדיינר של אתמול בערב לארוחת הבוקר שלנו – אני נהנתי מפרנץ' טוסט ונטע נהנתה מוופל. החלטנו להצטייד במעט אוכל וכלים חד פעמיים לפני שנמשיך בדרכנו ונכנסנו לסופר מקומי. נטע קנתה בנוסף משקה בשם Arizona Green Tea בפחית פשוט על סמך העיצוב (מראה יפני) ונכנסנו לאוטו לכיוון קרייטר לייק.

הדרך אינה ארוכה במיוחד ואנו כבר רגילות, או לפחות יותר רגילות, למרחקים האמריקאים. אנו מקשיבות לרדיו ונהנות אף כי מרגישים בשוני מאוד גדול מבחינת הלהיטים האמריקאים לעומת הלהיטים האירופאיים בארץ.

הנוף הררי ומיוער וברגע שיוצאים מה'עיר' התנועה די דלילה.

אנו מגיעות לכניסה הדרומית ונכנסות למרכז המבקרים. בשונה מפארק לאסן נראה כי רוב העיסוק במרכז מבקרים זה הוא מכירה של מפות, גלויות ומזכרות שונות מהפארק. מכיוון שהייתה סערת שלגים חצי מהכביש הטבעתי הסובב את האגם סגור.


אנו יוצאות ממרכז המבקרים ושמות פעמינו לכביש הטבעתי בכיוון מערב. הכביש מפונה אך בצדדים ניתן לראות הרבה שלג והאוויר קר ואף קר מאוד. אנו מאוד שמחות על קניית הסווטשירט בוולמארט המקל במעט על נטע.

לאחר מעט טיפוס בדרך מעוקלת מתגלה לנו הנוף לשמו הגענו. האמריקאים מסודרים מאוד ומיד כשמתגלה נוף מתגלה גם עמדת תצפית מסודרת המאפשרת לעצור את הרכב ולהתפעל. אנו יוצאות מהרכב ומתחילות לצלם. האוויר קר ומדי פעם נושבת רוח מקפיאה.

הנה מספר תמונות מנקודת הנוף הראשונה:

Crater Lake National Park June 2009

נראה שזה מקום שאי אפשר שלא לצלם בצורה שתוציא תגובה של ואוו מהצופה ועדיין הצילום אינו מעביר את תחושת ההתפעלות של העומדים (או עומדות) במקום.
מצידו השני של הכביש הנוף קצת פחות מרשים אבל קר באותה מידה:
Crater Lake National Park - snowed vista

אנו ממשיכות את הנסיעה בכביש הטבעתי ועוצרות בכל נקודת תצפית כדי להתפעל מהנוף ולצלם. מתפתח נוהל לפיו אנו יוצאות בזריזות מהמכונית כשהמצלמה מוכנה ואף דולקת, זזות במהירות לכיוון התצפית, מצלמות וחוזרות למכונית עם הפעלה של החימום במידה המירבית בכדי להפשיר עד הקפיצה הבאה החוצה.

בדרך אנו רואות הרבה מכוניות ממדינות שונות בארה"ב – אוסף הרבה יותר נרחב של מדינות מהאוסף שנצפה על ידינו בפארק לאסן.

מספר תמונות מקרייטר לייק:


Crater Lake - the island


Crater Lake - the island

Crater Lake near the island - taken with telephoto lens

20090622_usa2009_0742נטע כשקרייטר לייק משמש לה תפאורה


Crater Lake Snowy Bankהצד השני של האגם אליו לא ניתן היה להגיע (הלבן בתחתית התמונה הוא שלג בצד 'שלנו' של האגם)

Crater Lake as sceneryהתמונה המקצועית ביותר של היום :-).


לאחר סיום המסלול האפשרי בקרייטר לייק אנו עושות פניית פרסה ונוסעות בחזרה לכיוון הכניסה לפארק.
ביציאה מהפארק אנו מכוונות לבקתה בה אנו אמורות לישון בלילה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Imnaha_Guard_Statio

אנו מתבלבלות בדרך ועושות עוד פניית פרסה (מוטיב חוזר בטיול שלנו) ומגיעות לעיירה Prospect. שם אנו עוצרות בסניף הדואר המקומי לשם קבלת הוראות מדויקות לבקתה. האישה בדואר מאוד נחמדה ומספקת פרטים על הדרך לבקתה (כולל שרטוט מפה), על חנות מכולת בדרך ומוכרת לנטע בולים של משפחת סימפסון.
אנו ממשיכות בדרך לבקתה ועוצרות לקנות מעט אוכל – פסטה, בצל, פלפל, שימורי עגבניות וחלב לקפה של המכורה בינינו. המקום מאוד קטן ומזכיר מכולות של פעם בארץ – אין כמעט פרסומות ובהשוואה לפלסטיות והסטריליות של הסופרים בהם היינו המקום נראה עזוב. כולם מאוד נחמדים ועוזרים לנו למצוא את שאנחנו מחפשות.
הדרך לבקתה עוברת בדרך כפרית אמתית של נתיב וחצי המשמש את שני כיווני התנועה, היא מפותלת ומיוערת ברובה ולכן הנסיעה די איטית. אנו יורדות לדרך החצץ המובילה לשטח הקמפינג הצמוד לבקתה ונוסעות כברת דרך. בדרך אנו רואות צבי (אך לא מספיקות לצלם) והרבה מאוד פרפרים.
כשאנו סופסוף מגיעות לבקתה אני מגלה ששכחתי לאשר את ההשכרה 3 ימים לפני המועד ושאיסוף המפתח אפשרי מעמדת ה-State Park הנמצאת ליד הצומת בכניסה לעיירה. אנו עושות פניית פרסה ואני מנסה לנסוע במהירות האפשרית לעמדת הריינג'רים לפני שסוגרים (בשעה 16:00).
לצערנו לא הספקנו להגיע לעמדה בזמן ולא היתה אפשרות לקחת מפתח. אנו מחליטות לחזור ל-Prospect לדיינר לאכול ולהחליט מה לעשות. בדיינר אומרים לנו שבספרייה (על אותו רחוב מרחק של כמאה מטרים מהדיינר) יש אינטרנט ואפילו גישת WiFi מכיוון שהספרייה כבר סגורה. אנו נוסעות לשם ומתכננות בעזרת המחשב וה-WiFi את המשך הנסיעה. נופלת ההחלטה להמשיך הלאה ל-Grants Pass ולהקדים את הלו"ז ביום. אם נהיה עייפות נעצור ונישן בדרך.
כדי לשפר את ההרגשה אנו נכנסות לדיינר – כדי להתאושש מהאכזבה של הלינה ולאכול ארוחת צהריים מאוד מאוחרת. ה'דיינר' אינו טיפוסי למה שרואים בטלוויזיה ולכאלה שנתקלנו בהם במקומות אחרים. מדובר ב: Prospect Cafe & Trophy Room. הקירות עשויים או מחופים עץ, ישנן מזכרות ציד שונות (לשמחתנו לא הרבה ראשים) והמקומיים יוצאים ונכנסים כשנראה שכולם מכירים את כולם. המקום כל כך קטן וכפרי שאין להם אתר אינטרנט. 🙂
נטע אכלה אומלט גבינה וירקות ונהנתה והתרעננו עם משקאות קלים. השארנו טיפ נדיב בשל היות המקום ידידותי כל כך והעזרה שניתנה לנו קודם.
יצאנו והחלנו לנסוע לכיוון Grants Pass, יש לנו הזמנה למוטל ליום הבא ואנו מתכווננות להגיע לאותו מקום פשוט בהקדמה של יום.



21.6.2009 – היום החמישי – Yreka, McCloud Falls והתקדמות לכיוון Crater Lake

היום נפתח בקימה רגועה יחסית בבסט-ווסטרן ב-Yreka.

אכלנו ארוחת בוקר במלון (מאוד נחמד: קורנפלקסים, שתיה חמה וקרה, יוגורטים וכו') ולאחר אריזה יצאנו ברגל להסתובב בעיר. נטע לא מתה על הרעיון אבל באור יום השד קצת פחות נורא.

לצערי התברר שהפסדנו את חגיגות יום השנה להקמת העיר מה שהיה למעשה מטרת ההגעה שלנו לנקודה זו אתמול בערב. נראה שהזיזו את יום החגיגות ולא התעדכנתי מיד לפני היציאה לארה"ב. החגיגות אמורות היו לכלול שיחזור של ימי הבהלה לזהב כולל לבוש וקרבות אקדחים. 🙁

לא נורא, העיר עדיין נחשבת לפנינה של ארכיטקטורה מהתקופה הויקטוריאנית ובגלל שהיא כל-כך קטנה אפשר בכיף לסייר ולהתרשם ברגל. סיכמנו על סיבוב של שעה, שעה וחצי ואז יציאה לכיוון Mount Shasta כדי לקרב את אריאל, ליאת, עדי ונדב קצת דרומה לכיוון הבית ולאפשר לכולנו עוד זמן בילוי משותף בטבע.

העיירה, באמת מאוד נחמדה אך ניכר שזו עיירה קטנה ולא מתויירת – הסתובבנו ביום ראשון בבוקר בשעה 10:00 והרחובות היו שוממים לחלוטין.

הנה מקבץ תמונות המשקף, בעיניי, את העיירה.

20090621_usa2009_0192
20090621_usa2009_019420090621_usa2009_0195
20090621_usa2009_0197
20090621_usa2009_0202
20090621_usa2009_0210
20090621_usa2009_0211
20090621_usa2009_0213
ותמונה בשביל סבא חובב הרכבים הישנים:20090621_usa2009_0207

לאחר סיום הסיור בעיירה עלינו למכוניות ושמנו פעמינו ל-Mount Shasta למשרד מידע לבדוק מה ניתן לעשות במספר השעות שנותרו לנו עד שליאת, אריאל, עדי ונדב צריכים להתחיל את דרכם חזרה לפאלו-אלטו לקראת השבוע החדש.

במאונט שסטה הסתובבנו מעט בעיר בעוד שאריאל הלך למשרד המידע ואז הצטיידנו בשתייה חמה (שוקו על בסיס מים בלבד, יאק!) ויצאנו לכיוון McCloud Falls.

מכיוון שהתכנון המקורי ליום הקודם כלל מעבר אפשרי ב-MacArthur-Burney Falls חשבתי שאולי נגיע לשם אבל זה היה מאריך את הדרך בכ-40 דקות לכל כיוון – זמן שלא עמד לרשותנו.

הגענו למפלים והנה מספר תמונות:

20090622_usa2009_0097
20090622_usa2009_0101
20090622_usa2009_0102
התיישבנו ונהנו מבראנץ':
20090622_usa2009_0111

המקום מלא במטיילים ודייגים הממשיכים מנקודה זו, הנקודה הכי נמוכה של המפלים למעלה שם ככל הנראה הדגה מרשימה יותר.

לאחר כמה זמן בו התרשמנו מהמפלים ומהטבע התחלנו את תהליך הפרידה שכלל העברה של ציוד בין מכוניות, חלוקה מחדש של האוכל (שימורים, לחם ופירות) ותרומת בגדים לנטע הקפואה מאריאל (מעיל שנראה בתמונות) ומליאת (מכנסיים שיראו בהמשך).

הפרידה הייתה לא קלה – מפה זה רק שתינו ונראה היה שעננות קלה מתחילה לכסות את השמש. 🙂

מכיוון שהיום תוכנן בתחילה ל-Yreka וראינו רק את המפלים התחתונים ביותר (ממש צמודים למגרש החניה) החלטנו, נטע ואני, להמשיך וללכת לאורך הנחל לעבר המפלים הגבוהים יותר.

מדובר בהליכה מוצלת במדרון מאוד מדורג עם ליווי תמידי של זרם המים. חיות אין כל כך בגלל ריבוי האנשים, אולם נראה לשפרפרים לא איכפת שחולקים איתם את השביל.

20090622_usa2009_0117

לאחר כחצי שעת הליכה איטית ורגועה הגענו למפלים הבינוניים:
נטע על רקע המפלים
20090622_usa2009_0119

בנקודה זו כבר נפגשנו עם הרבה מטיילים אחרים והתחרות על עמדת הדיגמון הייתה קשה. 🙂

נטע התחילה להרגיש ברע והחלטנו לוותר על המשך ההליכה לכיוון המפלים העליונים ולחזור במקום זאת למכונית.

לאחר התאוששות קלה במכונית החלטנו לשים פעמנו צפונה לכיוון Yreka לשם קניות בוולמארט שראינו מוקדם יותר מהכביש הראשי. למעשה לערב זה אין לנו לינה מוזמנת (ראו פוסט לגבי ה-20.6.2009 לשם הבהרה) וחשבנו שבמקרה הרע ביותר נחזור לבסט-ווסטרן במקום ונישן שם לילה נוסף.

במהלך הדרך ל-Yreka והקניות בוולמארט נטע המשיכה להרגיש לא כל-כך טוב וסירבה להיכנס לעיר ולישון בקרבתה. זה הגיע לכך שנטע נשברה והתחילה לבכות – מאוד לא טיפוסי לנטע שלנו.

ניסיתי להרגיע את נטע והבטחתי שלא נישן בעיירה 'ששמה לא יוזכר'. יצאנו במהירות האפשרית מוולמארט (בין השאר לנטע היה מאוד קר) ונכנסו לאוטו בדרך ל-anywhere but here.

נטע נרדמה די מהר באוטו ואני, מן הסתם המשכתי לנהוג. מכיוון שהתכנון היה לצאת מחר לכיוון Crater Lake החלטתי לקצר טווחים ובהתייעצות עם המפות (יש לנו את ה-GPS של אריאל וליאת אבל הוא בתיק ולא למדתי עדיין להשתמש בו) החלטתי ליסוע לכיוון Medford ומשם לקחת את כביש 62 הנקרא גם Crater Lake Hwy. המסלול הוא למעשה המסלול שתוכנן לנו למחר כך שקיצור הטווחים אמור להיות משמעותי.

הנסיעה על Hwy 5 עברה ללא אירועים מיוחדים. הכניסה לאורגון היתה מאוד יפה וכללה טיפוס גבוה וחציית רכס הרים. הנוף ירוק מכל עבר ומלא עצים ומים.

לאחר הירידה ל- Hwy 62 נתקלנו בתנועה ערה באיזור נמל התעופה של Medford אותו מקיפים בנסיעה בדרך זו. לאחר מכן הנוף משתנה לנוף כפרי ולמרות שיש תנועה ההרגשה היא של עולם נפרד מהאוטוסטרדה הראשית (Hwy5).

נטע התעוררה עוד כשהיינו על הכביש הראשי ועזרה לנווט את תחילת כביש 62 שהיה קצת מלחיץ יותר בגלל התנועה ודלילות שלטי ההכוונה בתוך וליד Medford.

התחלנו לחפש מקום לינה ללילה כשהקו המנחה הוא רק לא משהו שיכול להזכיר את 'העיר ששמה לא יוזכר עוד'. 🙂

לקראת השקיעה הגענו לעיירה מאוד נחמדה בשם Shady Cove והפור נפל על Maple Leaf Motel.
המוטל מאוד נחמד. יש מקרר קטן ומצוין בחדר כמו גם מיקרוגל. חדר האמבטיה מאוד נחמד ונקי והבעלים/איש הצוות היה מאוד נחמד.המחיר ללילה (כולל מס) $71.5. כשעשינו את הצ'ק-אין נודע לנו שערב לפני כן עברה על Crater Lake סופת שלגים (blizzard).

החלטנו להתפנק ולמרות שהיו לנו מצרכים, לצאת ולאכול ארוחת ערב. אך דבר ראשון, נטע הייתה חייבת לדבר עם הבית וספציפית עם אמא. בשעה שנטע דיברה עם הבית אני הכנסתי את כל הפקלאות פנימה. לאחר מקלחות והתאוששות החלטנו לצאת ל'עיר'. משכתי מעט מזומן מספומט של Bank of America והמשכנו לכיוון המכבסה המקומית. המכבסה צמודה לדיינר קטן כך שהעמדנו כביסה והלכנו לפנק את עצמנו במילק שייק.

המילקשייק היה נהדר אך הכביסה והייבוש לקחו זמן רב כך שהספקנו לשחק קצת ביליארד (שולחן במכבסה), לקשקש ולהחליט שמכיוון שהתקדמנו כל כך נוכל לקום מאוחר למחרת.

בגמר הכביסה הלכנו לישון בכיף בחדרנו החמוד.

היום הרביעי – 20.6.09 – Lassen Volcanic National Park והלאה

Lassלאחר לילה צונן עד צונן מאוד התעוררנו מי בשבע ומי בשבע וחצי והחלנו להתארגן לקראת יום נוסף בפארק לאסן.
מהמידע שקיבלנו מהריינג'רים בכניסה לפארק ידענו שבשעה 9:00 יש פעילות לילדים באמפיתאטרון קטן הסמוך לאתר המחנה שלנו.


בעת ההתארגנות לארוחת הבוקר אני ונטע הלכנו לחנות 'המכולת' השכונתית ורכשנו מעט פינוקים כדי להודות לאריאל וליאת על ההשקעה והמאמץ. לאריאל קנינו חטיף נטול גלוטן שדי שימח אותו. 🙂


את השהות בחנות ניצלנו גם לשיחות עם הארץ. נטע עדיין מתרגלת להפרשי השעות מצד זה של הגלובוס ואני חושבת שמצא חן בעיניה לאחל ערב טוב בשעה 7:30 בבוקר במיוחד ששירה צריכה לצאת לביה"ס.


לאחר סיום התארגנות הבוקר צעדנו ברגל לאתר ההדרכה ונהנינו ממופע של שתי ריינג'ריות, אחת מנוסה ואחת צעירה בהכשרה, שלימדו אותנו על ציפורים ולקחו אותנו לסיור לחוף אגם Manzanita כדי שנוכל לתרגל ולראות בשטח את מה שלמדנו. נטע בסה"כ מסתדרת עם האנגלית ולמדה הבוקר מונחים חדשים כמו beak ו-bill.


הנה מספר תמונות מההדרכה והסיור:


מבט על ה'כיתה'Lassen Volcanic Park Ranger's Activity הדרכת ריינג'רים בפארק לאסן




הריינג'ריות שלנוLassen Volcanic Park Ranger's Activity הדרכת ריינג'רים בפארק לאסן




עובדים בצוותאנטע, עדי ונדב עובדים ביחד להשלים את המשימה


20090620_usa2009_0304




20090620_usa2009_0312
לקראת סוף הסיור הבחנו בזוג המשייט על האגם בקיאקים. אריאל פיתח איתם שיחה והסתבר כי הם דייגים, אולם מכיוון שמדובר בפארק לאומי זהו באמת דייג לשם הספורט מכיוון שהם מחויבים להשליך בחזרה לאגם כל דג העולה בחכתם.


חזרנו לאמפיתאטרון וסיימנו את ההדרכה, הילדים קיבלו חתימה בחוברת הפעילויות של הפארק וקיבלו על עצמם משימה – להשלים את כל הפעילויות הנדרשות בכדי להשיג סיכת ריינג'ר!


לאחר התארגנות קלה (רוב הדברים נארזו לפני ההדרכה) עשינו את דרכנו ל- Devastated Area Interpretive Trail המספק תצפיות והסברים על מהלך ותוצאות ההתפרצויות הגעשיות של Lassen Peak בין 1915 ו-1917. השביל קצר וקל מאוד להליכה. הילדים שיתפו פעולה והיו מאוד נחמדים, הם גם השתמשו בלוחות ההדרכה של השביל וב'עיתון' של הפארק כדי להמשיך ולבצע את המשימות בחוברת המשימות שלהם. הם היו כל כך רציניים בעניין שאפילו התעורר ויכוח האם ניתן להעתיק או שמישהו עלול להיפסל ולא לקבל את התג שלו אם יעתיקו. 🙂


הנה מספר תמונות:


מראה פסגת לאסן מפתח ה-Devastated Area Interpretive Trail
20090620_usa2009_0323


החבר'ה על boulder שהועף והתגלגל מפסגת לאסן בעת ההתפרצות20090620_usa2009_0327


ולשם ההמחשה הנה אריאל לפני הטיפוס על ה-boulder:20090620_usa2009_0326
לאחר סיום המסלול וארוחה קלה ומהנה המשכנו כשמטרתנו לעשות טיול באחד משבילי הפארק. הפור נפל ובשל הקירבה נבחר Echo Lake Trail.


נדב דאג לפנות לנו את הדרך
20090621_usa2009_0123




ההליכה היא ביער הררי וכוללת די הרבה עליות הדרגתיות. בין שאר הדברים שראינו וחווינו היו:
20090621_usa2009_0127


20090621_usa2009_0128


וכולם ביחד בודקים את איכות האוויר על הגזע:
20090621_usa2009_0130


20090621_usa2009_0131
ואז כל אחד בתורו קצת ישב ונח:

20090621_usa2009_013620090621_usa2009_013820090621_usa2009_0139
לאחר כשעה וחצי של הליכה ומפגש עם כמה טיילים שהיו בדרכם חזרה החלטנו שהספיק לנו ואנחנו חוזרים לתחילת השביל ומשם יוצאים מהפארק.


לאחר הפסקת צהריים קצרה (סנדביצ'ים ופירות שהוכנו מבעוד מועד) והליכה (קצרה יותר ובירידה) חזרנו לתחילת השביל ושכנענו את נדב לא להחזיר את הגזעים למקומם וזאת לטובת המטיילים הבאים. 🙂


עשינו דרכנו ליציאה מהפארק ולתחנת שומרי הפארק שלידה – הפעם זו הייתה תחנת הריינג'רים הצמודה ל-Loomis Museum (לומיס היה מתושבי האיזור שתיעדו את ההתפרצות הגעשית ואח"כ נאבקו להקמת הפארק) בצדו הצפון מזרחי של הפארק כשיום מוקדם יותר נכנס דרך תחנת Kohm Yah-mah-nee בקצה הדרום מערבי של הפארק.
הנה קישור למפת הפארק למעוניינים: Lassen Volcanic National Park Map (ותודה לרשות הפארקים הלאומיים של ארה"ב)


בתחנת הריינג'רים עצרנו להפסקת שירותים ורענון של אחה"צ, ביקרנו במוזיאון וכמובן – הילדים מסרו את חוברות העבודה המלאות וקיבלו תעודה ותג המציינים שהם שומרי פארק צעירים של פארק לאסן.


לפנינו דרך ארוכה לנקודה הבאה שלנו התוכנית הראשונית כללה ביקור ביריד המחוזי ב-Anderson אולם מפאת השעה המאוחרת הוחלט לוותר על העניין ולחתוך ישירות לכיוון נקודת הלינה – העיר Yreka. אנו צריכים לעבור כ-180 מיילים שחלקם אינו באוטוסטרדה.


אריאל ליאת והילדים עולים לרכבם ואני עולה לרכבי ולא מצליחה להתניע. 🙁 היה לי מאוד מוזר למרות שלא באמת נלחצתי – התנחמתי עד מאוד בעובדה שהייתי בחניה הומת אדם של תחנת הריינג'רים ושאריאל וליאת 'המקומיים' לצידי. כנראה שלא שמתי את מוט ההילוכים על 'חניה' או שסובבתי את ההגה יותר מדי או משהו שטותי שכזה, בכל מקרה אריאל הבין שיש איזה בעיה ובא וחילץ אותי.


לאחר היציאה מהפארק נסענו בדרך מלאת עיקולים לכיוון האוטוסטרדה. מדובר בדרך שעוברת ב-Lassen National Forest.


בשלב מסויים הילדים עברו אלי והיה מאוד נחמד. שיחקנו משחקים שמשפרים אנגלית והזמן עבר בנעימים כשליאת ואריאל נוסעים לפנינו. לאחר כחצי שעה עדידי החלו להרגיש לא כל כך טוב – לחץ באוזניים ומעט בחילה כנראה בשל העיקולים והעובדה שירדנו מגובה של כ-6,000 רגל בצורה די מהירה. אותתי לאריאל וליאת וירדנו לצד הכביש לטפל בעניין.


לאחר שעדידי התאוששה מעט המשכנו בדרכנו כשהעייפות והשעה מתחילים לתת את אותותיהם בכולם.


לאחר שעלינו על האוטוסטרדה (Hwy 5) ראיתי שמצב הדלק שלי מתחיל להיות בכי רע. הסלולארי היה בתיק ולא זמין ולכן ניסיתי מס' פעמים לאותת לאריאל וליאת עד שלקחתי החלטה וירדתי במחלף כדי להיכנס לתחנת דלק. לאחר כמה דקות הסלולארי צלצל – אריאל וליאת ראו שנעלמנו. 🙂


אריאל וליאת חזרו אחורה ופגשו אותנו בתחנת הדלק כדי לקבוע את המשך המסלול ביתר פירוט , קרי, איפה נאכל ארוחת ערב.


ירדנו לאחת העיירות בדרך והלכנו לדיינר/מסעדה מקומית לארוחת ערב בסגנון איטלקי. במהלך ההזמנה היה בלבול באחת ההזמנות וביחד עם העייפות הרבה נוצר מצב לא נעים של תסכול ותחושת חוסר אונים. יצאנו משם כשכל מחשבותינו מופנות כלפי ההגעה לנקודות הלינה: אני ונטע ב-The Yreka Third Street Inn ואריאל, ליאת, עדי ונדב בבסט-ווסטרן של Yreka. מכיוון שכך התפצלנו כבר לשתי המכוניות לפי הסדרי הלינה.


לאחר נסיעה ארוכה ומעט משמימה (בכל זאת אוטוסטראדה ועייפות) הגענו ל-Yreka בסביבות 9 בערב כשהכל חשוך וסגור. התפצלנו ואני ונטע התחלנו לחפש אחר ה-Inn לאחר מספר טעויות ניווט קטנות (העיירה פצפונת כך שהטעויות קטנות לפי אותו קנה מידה) הגענו למקום. נטע כנראה סבלה מאותות הג'ט-לג ומגעגועים לסביבה מוכרת ובטוחה והרגישה ממש לא בנוח בעת שהסתובבנו (במכונית) ברחבי העיירה הדי חשוכה.


עם הגיענו למקום נראה היה שהוא שומם וניסינו להתקשר (ההזמנה ותכתובת הדוא"לים הודפסו והיו עמנו) לבעלים. לאחר מספר דקות מורטות עצבים פתחה לנו אישה מבוגרת את הדלת, די סרבה לתת לנו להיכנס, והטיפה לנו על הגעה בשעה כל-כך מאוחרת ומי אתן, מה אתן עושות פה ואני לא מכניסה אתכן. לאחר מספר דקות מתוחות נוספות הגיע הבן שלה מולו התנהלה כל התכתובת בדוא"ל והסביר שאמורים להודיע עם מגיעים מאוחר לB&B כשתשע בערב זה מאוד מאוחר מבחינתם ושהוא מצטער אבל אנו נאלץ למצוא חלופה ללילה.


סיימנו את העניין בהתנצלות משני הצדדים על אי-ההבנה והסכמה שהכסף עבור הלינה לא ייגבה. בשלב זה נטע הייתה בשוק ורק רצתה לצאת מהעיירה. הרמנו טלפון לאריאל וליאת ונסענו באופן מיידי לבסט-ווסטרן בו שהו הממוקם בכניסה לעיירה בסביבה מוארת הכוללת תחנות דלק ורשתות מזון מהיר.


במלון היה חדר קרוב מאוד לחדר של אריאל וליאת והתמקמנו בו בצורה מיידית. נטע הייתה עדיין בשוק ולכן העברנו את הכנת השוקו הלילית למרפסת החדר שלנו כשאריאל מחמם את השוקו על האמגזית. החברה המשפחתית ובמיוחד הזמן עם עדי ונדב עזר לנטע להתאושש והלכנו לישון כשאנו קצת רגועות יותר. מכיוון שבארץ היה כבר בוקר של יום עבודה החלטנו שנטע תדבר עם הבית למחרת בבוקר.

היום השלישי – 19.6.2009 – Lassen Volcanic National Park

יום זה הוקדש להרבה נסיעה מכיוון שלוקח בערך 6 שעות הגה להגיע מפאלו אלטו ל-Lassen Volcanic National Park.

מכיוון שכך, כל היום התחיל בשעה די מוקדמת עם אריזה של שתי המכוניות לקראת הנסיעה ל-Lassen Volcanic Ntaional Park. הלינה היום הוזמנה מראש בקמפינג מה שמחייב לארוז גם דברים בהם אני לא מורגלת כמו אוהלים, שקי שינה וגזיה. כמובן שגם אוכל לקחנו בכמות נכבדה.

היה צורך לחלק את הציוד בין שתי המכוניות וכך גם את הילדים. הילדים סירבו להתחלק ולכן הוחלט שלפחות בחלק הראשון של הנסיעה יסעו כולם עם אריאל וליאת. 🙂
הנה מפת הנסיעה שלנו:
לארוחת צהריים עצרנו בדרך ב-Denny's. אני מילאתי דלק והצטרפתי לכולם בפנים. המקום היה נחמד ונקי, הילדודס אכלו צ'יפס ואני שתיתי קפה (בלאאא) והזמנתי כדורי פנקייק שהחב'רה עזרו לי לסיים.
המשכנו בדרכנו עליזים ומלאים. 🙂

כשעה לפני ההגעה לפארק עדידי חשה ברע ועצרנו בצד להפסקת התאוששות קצרה שלאחריה עברו החבר'ה למכונית שלי.

מעט לפני עמדת הריינג'רים בכניסה לפארק ניתקלנו בנחלון של הפשרת שלגים:

20090620_usa2009_0218

לאחר מספר דקות של התאווררות והנאה מהמים הזורמים (ילידי מדבר שכמונו :-)) המשכנו ונכנסנו לפארק. למרות ההצעה של אריאל להשתמש בכרטיס השנתי שלו ושל ליאת רכשתי כרטיס חדש – אחרי הכל רשות הפארקים של ארה"ב נותנת למבקרים בה כל כך הרבה ששמונים $ אינם מתחילים לכסות את כמות ההנאה אותה שואבים מהפארקים.

מיד לאחר הכניסה הגענו למרכז הריינג'רים ונכנסנו לשם שימוש בשירותים וקבלת הדרכה לגבי מסלולים מומלצים. אני חושבת שנטע הייתה קצת בהלם ראשוני מכך שהכל מתנהל באנגלית ומכך שהדיבור כל כך מהיר.מפי הריינג'רים נודע לנו כי חלק מהשבילים אינם עבירים בשל שלג ולכן קושי רב יותר בהליכה. מכיוון שהגענו בסביבות 15:30 או 16:00 לפארק החלטנו לעשות מסלול אחד שהיציאה אליו קרובה לדרך לקמפינג אותו הזמנו ללילה. המסלול הנבחר היה מסלול Bumpass Hell.

הדרך בתוך הפארק מפותלת ותלולה אך קלה לנהיגה. בצידי הדרך היה שלג והמראות של יער וירוק מאוד מרשימים את מי שמגיע מישראל הדלילה מאוד ביערות בני מאות רבות של שנים.

לאחר הטיפוס הרכוב הגענו לתחילת המסלול ולתצפית יפה על הנוף ההררי המיוער שהפארק מציע:
Bumpass Hell - Start of Trail

view of Lassen NVolcanic National park from Bumpass Hell trail head

לאחר התארגנות קלה – לקיחת מים והצטיידות בבגדים חמים יותר (סווטשרטים וכו') התחלנו את המסלול המושלג.

לאחר כשעה וחצי של הליכה הררית בשלג (מזל שהלכתי לחדר הכושר בתקפה האחרונה) הגענו ליעדנו – Bumpass Hell. זהו למעשה מוקד של פעילות גיאו-תרמית שמראה מעט ממה שמתרחש במעמקי האדמה. מכיוון שכך המקום מלא באדים – הרבה מהם אדי גופרית שבאמת מריחים כמו ביצים סרוחות. בגלל ההליכה למקום בשלג המראה היה אף מרשים יותר – אדים מול השלג והעובדה שהקרקע במקום כה חמה שאינה מכוסה בשלג היו בהחלט מרשימים.

הנה מספר תמונות:
a view from above Bumpass Hell, Lassen Volcanic National Park, CA

20090620_usa2009_0273

Lassen Volcanic National Prk- Bumpass hell

20090620_usa2009_0277

ההליכה בתוך האתר היא על גבי גשרים בלבד וזאת מכיוון שהפעילות הגיאו-טרמית והחומרים המאכלים המשתתפים בה הופכים את האדמה והסלעים לשבריריים.

חזרנו על עקבותינו ואספנו את המכוניות בדרכנו לחניית הלילה שלנו ב-Manzanita Lake. הרוב הגדול (ובמיוחד) הילדים סבלו מנעליים וגרביים ספוגות (באנו מאוד לא מוכנים לשלג!) והנסיעה בוצעה עם חימום לכל אורך הדרך.

הגענו לאתר הלילי שלנו לאחר כ-40 דקות נסיעה ונותר לנו מעט זמן להקים את האוהלים ולהתכונן ללילה. אני ונטע קיבלנו אוהל 'קטן' ואריאל ליאת והילדים היו באוהל הגדול יותר. אריאל גם דאג לנו לשקי שינה ומזרני גומי. מזג האוויר הלך והתקרר ככל שהתקדמה החשכה ואני קיבלתי קורס מזורז במחנאות מנטע, אריאל, עדידי ונדב.תודות לתכנון מוקדם והזמנה מקום הלינה שלנו היה קרוב לשירותים ולמקלחות של אתר הקמפינג מה שמאוד הקל עלינו את ההתארגנות.

לאחר העמדת האוהלים וסידורם הלכו הילדים לקושש עצים לשם הבערת המדורה שלנו. לאחר קבלת טיפ ממחנאי נחמד ומצויד מאוד (קרוון ועצים מוכנים מראש) באתר השכן לקחתי את האוטו לכניסה לאתר הקמפינג והילדים עזרו לי לאסוף עצים רציניים ויבשים יותר. הקפדנו, כמובן, לא לקושש עצים במקומות אסורים או שלא ברור היה לנו לחלוטין שמותר לקושש בהם.אריאל ונטע הבעירו את האש בשעה שליאתי התחילה להכין לנו ארוחת מלכים בתנאי מחנה. בשלב מסויים אריאל וליאת עמלו על ארוחת הערב ונטע עזרה על ידי שסיפקה להם תאורה.

20090620_usa2009_0288

לאחר קידוש כולנו נהננו מסעודת שבת בטבע למרות הצינה. לאחר מעט שיחה וסידורים לפני השינה הלכנו לישון כל אחד באוהלו. עבורי לפחות, זו הייתה הפעם הראשונה מאז מסע השל"ח של כיתה ט' בה ישנתי בקמפינג.

היום השני – ה-18.6.2009

התחלנו את היום בארוחת בוקר משפחתית נעימה. המשכנו להתארגן בזמן שאריאל יצא לעבודה וליאת הקפיצה את הילדודס לקייטנת כדורגל.

יצאנו לטיול בסטנפורד למשך כשעתיים. הגענו למרכז המבקרים וקיבלנו סיכות דש ומפה עם מסלול מומלץ ברחבי הקמפוס. הסתובבנו וצילמנו הרבה תמונות – אחראית הצילום הייתה נטע.

נטע מעוניינת ללמוד בסטנפורד בשלב כלשהו בקרירה האקדמית שלה. אולי אפילו במחלקה זו:
Stanford University 18/06/2009
תמונה מחזית הכנסייה המעוטרת ע"י פסיפס שמכיל למעלה מ-20,000 אבנים:
Stanford University 18/06/2009
התיישבנו עם הסנדביצ'ים שלנו ושתיה שקנינו במקום. אני מים קרים ונטע strawberry smoothy קר ומרענן.

מסטנפורד המשכנו למרכז העיר של פאלו אלטו, מצאנו חניה בחינם לשעתיים והתחלנו להסתובב ב-University Ave. נכנסנו, כמובן, לחנות של אפל, לחנות של Borders, לחנות לציוד אמנות ויצירה (מבחר מדהים אבל כך גם המחירים) ובאופן כללי התרשמנו מהניקיון והאווירה.

חזרנו לבית של אריאל וליאת וקפצנו עם ליאתי לאסוף את הילדים מהקייטנה. עדידי שמחה לסיים את היום בעוד שנדבי היה חייב לסיים את התרגיל האחרון. נורא נחמד לראות את הריכוז והרצינות של נדב. המדריכים (הבריטים) נפרדו לשלום מהילדים מכיוון שמחר לא יבואו לקייטנה אלא יסעו איתנו צפונה במסע משפחתי. 🙂

מהקייטנה נסענו לקניות של אוכל ב-Safeway. נטע למדה על בשרה כמה הסופרים בארה"ב קרים וזולים. 🙂

מאוחר יותר אריאל חזר מהעבודה ונסענו איתו ועם הילדודס ל-Palo Alto Foothills Park, פארק טבע מקומי מאוד נחמד שהיוו את אפשרות צילום הנוף הראשונה שלי במסע זה. הנה מספר תמונות מוצלחות:
20090619_usa2009_0366
20090619_usa2009_0359
מהפארק חזרנו לבית של אריאל וליאת לארחת ערב נהדרת שהוכנה ע"י ליאת בהיעדרנו.

בערב התחלנו להתארגן למסע של הימים הקרובים שכולל קמפינג (פעם ראשונה שלי) ופארקים. אני ונטע ארזנו מחדש (והשארנו לפחות חלק מהקניות מאחור) בעוד שאריאל וליאת והילדים ארזו מההתחלה.

הילדים עדיין מתרגשים מהמפגש המחודש ולכן לקח להם מעט זמן ללכת לישון ולהירדם.

בדרך לארה"ב וחצי היום הראשון -17.6.2009

יצאנו מהבית בשעה 24:45 כדי להגיע לרכבת של 01:07. כמובן שהגענו לפני הזמן וחיכינו לרכבת שאיחרה במספר דקות. במהלך ההמתנה ראינו את התמונה הבאה:

הכלי המוזר הזה נקרא track grinder והניחוש שלי היה שהוא מנקה באיזושהי צורה את הפסים.

התהליך בשדה התעופה היה קל ולא כואב. היו לנו כשעתיים להעביר בדיוטי אותן העברנו במעט קניות (שוקולד ובושם שנאסוף בדרך חזרה) ובישיבה על אייס קפה שקנינו במקום וסנדביצ'ים שהבאנו מהבית.

הטיסה לאמסטרדם עברה נחמד מאוד. היו מקומות פנויים אך אנו לא נהנינו מהם. ארוחת הילדים הייתה נחמדה מאוד וכללה יוגורט פירות, סלט פירות וסנדביץ' גבינה צהובה.

באמסטרדם היו לנו שעתיים להעביר – הסיור בדיוטי פרי בדרך למטוס היה מזעזע – המחירים אפילו יותר גבוהים מהדיוטי פרי בישראל וכלל אינם מוצדקים.

חיכינו למטוס ועלינו עליו בזמן. במהלך כל הטיסה חילקו אוכל ו/או שתיה כל שעה וחצי בערך. מה שגרם לכך שכמעט ולא ישנתי. נטע ישנה כמה שעות רצוף ולא יכולתי להעיר אותה.

הנחיתה הייתה כמעט בזמן והתור של אימיגריישן היה ארוך ומיגע. לאחר היציאה מאימיגריישן והמכס הלכנו למעלית כדי להגיע ל-AirTrain איתה ניתן להגיע לאיסוף הרכב מחברת ההשכרה. עם עלייתנו למעלית עפה לי שקית המסמכים שהכילה כמובן את כל הדרכונים ואת רשיון הנהיגה הבינ"ל. למזלנו הרב מאוד על אותה מעלית עלה גם עובד תחזוקה שעזר לנו מאוד וירד במיוחד בשבילנו לפיר המעלית והחזיר לנו את המסמכים.

ה-AirTrain היה נהדר והגענו תוך כמה דקות למרכז חברות ההשכרה שם אספנו את המכונית שלנו – קומפקטית וחמודה. תמונה בהמשך.

הגענו בשלום לאריאל וליאת (לאחר איזה בירבורון קטן ביציאה משדה התעופה) שם קיבלו את פנינו עדי ונדב החמודים שממש רצו החוצה לפגוש אותנו.

נטע נתנה לחבר'ה את המתנות שהתאימו בול ומצאו חן ועשינו סיבוב מסביב לבית.

אריאל הגיע מעט אחרי כן ונסענו איתו ועם הילדודס לחנות לספורט וקמפינג Big5 שם מצאנו וקנינו נעליים במחירי מציאה ממש (Saucony במחיר של $40, ניו-באלאנס מחיר של $30). המשכנו משם ל-Costco לשם קניות של אוכל. לאחר סיבוב קצר בפאלו אלטו בדרך חזרה 'הביתה' הגענו בשלום ואריאל יצא עם כל הילדים לרכיבת אופניים. אני נשארתי ועזרתי כמיטב יכולתי לליאת – פשוט הייתי מחוקה.

לאחר ארוחת ערב נעימה וטעימה דיברנו עם הבתים ואני לפחות, הלכתי לישון.

נרדמתי מיד עם נחיתת ראשי על הכרית. 🙂