תכנון הימים הראשונים

אז כפי שציינתי בפוסט הקודם אני מתחילה לתכנן כל יום ויום כשכל הנוסעים מודעים שכל תכנון הוא בסיס לשינויים מכיוון שלא ניתן לדעת מראש איך יהיו מזג האוויר, מצב העייפות, אם מישהו ירגיש לא טוב ואם יהיה אירוע לא צפוי שיגרום לעיכוב ואף ביטול של משהו מתוכנן.

היום הראשון הוא יום קל מאוד לתכנון מפני שכל כולו טיסות ונסיעות. אך אפילו ביום זה יש כמה דברים שיש לשים אליהם לב:

  • הטיסה שלנו יוצאת מהארץ בבוקר שלאחר המעבר לשעון קיץ – האם זה משפיע על השעה בה עלינו להיות בשדה התעופה?
  • האם נהיה במצב לנהוג כשננחת בלוס אנג'לס מאוחר בערב (שעון מקומי, כלומר מוקדם בבוקר המחרת שעון ישראל)?
  • מה לגבי תקשורת – האם לשכור/לרכוש כרטיס סים מהארץ שמאפשר גם גלישה או להזמין סים מקומי שיחכה לנו במלון עם ההגעה?

ומכאן מגיעים לדילמת היום השני – מצד אחד יש רצון להספיק המון ואולי לנצל את הג'ט לג (יקיצה טבעית מוקדמת עד מוקדמת מאוד) לטובת התחלה מוקדמת ומצד שני, ברור שגם אם לא נסבול מאוד מג'ט לג שקרוב לוודאי יגרום לעייפות אחה"צ הרי שעומס החוויות והצורך להסתגל לסביבה חדשה ולשמיעה ודיבור בשפה האנגלית יגרמו גם הם לעייפות ולכן אין לתכנן יותר מדי ליום זה.

כרגע הפשרה של תכנון היום השני נראית כך:
(אולי פתיחת הבוקר בסופר סמוך לשם הצטיידות)

  1. בוקר במצפה גריפית' בעיקר בשביל תצפית על העיר ועל השלט של הוליווד (אם מתעוררים מוקדם אז אפשר לעשות שם פיקניק לארוחת בוקר)
  2. מוזיאון Autry – מוזיאון נחמד ובדר"כ די שקט המוקדש לתרבות מערב ארה"ב כולל אומנויות אינדיאניות ומידע על המערב הפרוע
  3. נסיעה של כחצי שעה לשוק האיכרים של לוס אנג'לס שנמצא ממש צמוד למרכז קניות שנקרא The Grove
  4. הסתובבות ואולי קניות בשוק האיכרים (פירות וירקות) וארוחת צהריים בקניון (Cheesecake Factory) כולל כניסה לחנות הספרים של Barnes & Noble בשביל החוויה ואולי מעט קניות בגדים ב-Ross Dress for Less
  5. חזרה למלון דרך דליקטסן יהודי להצטיידות במטעמים מבית סבא-רבא
  6. שנ"צ במלון או לפחות מנוחה והתאוששות
  7. יציאה בערב לשדירת הכוכבים ואכילת ארוחת ערב ב-Hard Rock Cafe – כל זה במרחק של כמה דקות הליכה מהמלון
  8. ערב במלון מול הטלוויזיה האמריקאית במיטבה

אז כן, גם היום הזה נראה עמוס אך בהתחשב בכך שמדובר בפעילויות לא אינטנסיביות ובמרחק נסיעה של כ-45 ק"מ (27 מייל) במספר מקטעים הוא בסך הכל עומד בקריטריונים של דברים לא מעייפים אך כן לעשות משהו גם ביום שעשוי להיות מושפע מג'ט לג.

ארה"ב 2011 היום השישה-עשר – 14.10

התעוררנו לעוד יום ערפילי וגשום בניו-יורק. נפרדנו מריין ויצאנו מהדירה עם כל התיקים בדרך לתחנת השכרת הרכב הממוקמת ברחוב 40 ומצויה במרחק של כמה דקות הליכה מן הדירה (לכן נבחרה תחנה זו בעת ההזמנה). הגענו בשלום לתחנה אבל אז נתקלנו בתור. המקום מאוד קטן אז אני טיפלתי בניירת ואבא נשאר בחוץ ושמר על התיקים שלנו.

לאחר כחצי שעה סודרה כל הניירת ונותר לנו רק לקבל את הרכב אותו צריכים עובדי חברת ההשכרה להוציא מן המוסך. בינתיים נתקלנו בשני זוגות ישראלי שבדיוק חזרו מטיול שלכת והחזירו את הרכב שלהם.

קיבלנו רכב פשוט עם שליש מיכל דלק ולאחר כמה דקות הצלחתי להשתלב בתנועה (רחוב חד-סיטרי אך מאוד הומה). הפעלנו גם את הג'יפיאסית ואבא ישב מוכן עם ההוראות בעברית אותן רשמתי אתמול. כמובן שלמרות כל ההכנות הסתבכנו ביציאה מניו-יורק כשהג'יפיאסית הייתה בתרדמת ואבא היה ללא משקפי הקריאה שלו כשהגענו למחלף של גשר ג'ורג' וושינגטון מה שאומר שקצת התברברנו ונאלצנו לצאת לאיזה Rest Area כדי לנסות ולראות עם הג'יפיאסית תתעורר. הנה מפה המראה את הסיבוכיות של המחלף:
George-Washington-Bridge

הג'יפיאסית אכן התעוררה אך שכחנו שהעברנו אותה למצב של הולכי רגל אתמול ולכן היה עוד קצת התברברות ועוד קצת לחץ. לאחר הבנת מקור הבעיה ותיקונה הג'יפיאסית לקחה אותנו בקלות לבית של יפתח ונעמי שם התקבלנו בשמחה על ידי יפתח, ליהי ולילך.

העברנו כשעתיים בדיבורים והתעדכנות  ונהננו מאוד. זה היה הביקור הראשון של אבא בבית של יפתח ונעמי והוא באמת נהנה, בין השאר גם מהאפשרות לדבר בעברית עם מישהו שאינו אני. 😀

יצאנו מיפתח והמשפחה ונסענו לכיוון הבית של סטיב וסוזן כשבדרך עצרנו כדי למלא דלק בכמה דולרים כדי שלא ניתקע (הדיל של הרכב כלל מיכל דלק).

האירוח אצל סטיב וסוזן היה נהדר והשיחה קלחה. לאחר כשעה וחצי פרדנו מהם בצער רב מכיוון שעלינו להגיע לשדה"ת, להחזיר את הרכב ולעבור בידוק ביטחוני לפני הטיסה שלנו שיוצאת בשעה 9 בערב. בנוסף אחרי ההתברברות של הבוקר רציתי לקחת מרווח זמנים ממש גדול כדי להימנע מבעיות (כן, הרוחות עדיין סערו :-)).

יצאנו והתחלנו לסוע בכיוון שדה"ת כשבדרך עצרנו בסניף של רשת IHOP (או בשמה המלא International House Of Pencakes). אכלנו ארוחת צהריים מעט מאוחרת (השעה הייתה 3) אך מאוד נעימה ויצאנו חזרה לדרך. בדרך התחיל לרדת גשם זלעפות והיה פקק של כשעה. כשכבר עברנו אותו, ואני התחלתי להילחץ, נתקלנו בעוד פקק ועמדת תשלום אגרה כשבאנו לעלות על הגשר הנוסע לשדה"ת ומהווה קיצור דרך. גם כאן היה עומס תנועה רציני והגשם כל הזמן המשיך כשהמגבים שלנו ממש גרועים.

הגענו סוף-סוף לתחת ההחזרה בשעה 6 בערב לערך כשכבר חשוך ואני בחצי פניקה אך מנסה לשדר רוגע. ההחזרה היתה בסדר למרות שהיה עומס וכל התהליך לא היה מאוד מסודר. הודענו על עניין המגבים וביקשו מאיתנו לחכות כדי לקבל שובר פיצוי להשכרה הבאה. חיכינו כמה דקות תוך בדיקה נוספת שהוצאנו את כל התיקים מהאוטו והחלטנו לוותר על השובר מכיוון שגם כך עלינו עוד לעלות על הרכבת של שדה"ת כדי להגיע לטרמינל שלנו.

הסתדרנו בקלות עם התיקים ברכבת והגענו לעמדת הצ'ק-אין שם דיילת קרקע נחמדה עזרה לנו לעשות צ'ק אין בזריזות וביעילות. אני לא הסתדרתי עם הצ'ק אין בערב הקודם מהדירה בשל אי-הבנה בנוגע לתשלום על המטען (לא היה צורך).

לאחר הצ'ק-אין עמדנו בתור לבידוק הבטחוני שהיה די מייגע ולאחריו הלכנו מרחקים די ארוכים כדי להגיע לשער שלנו. התיישבנו ליד השער כשיש לנו עוד כשעתיים עד הטיסה.

מכיוון שהיינו צמאים קניתי לנו קפה בסטארבקס וכהרגלי הלכתי וקניתי לי גם כמה ספרי קריאה באנגלית לטיסה ולימים הקרובים. איכשהו הצלחנו כמעט לפספס לחלוטין את הקריאה שלנו ל-boarding מכיוון שהיה לנו בורדינג מוקדם בעקבות שידרוג המקומות בטיסה.

בשביל הבורדינג עצמו צריך לעבור ביקורת בטחונית נוספת הנעשית בשער ובנקודה זו נראה שאבא החליף את החגורה החדשה שלו (מ-Ross Dress for Less בלאס-וגאס) בחגורה מעט מרופטת של נוסע אחר.

עלינו למטוס והתחלנו להנות מהשידרוג – שורה רק לשנינו והרבה מקום לרגליים. בנוסף אבא נהנה מקצת בירה. זהו המקטע היחיד בעבורו ניתן היה לרכוש שידרוג וההחלטה להשקיע עוד $80 לאדם הוכיחה עצמה ובגדול! מסקנה נוספת היא שכדאי מאוד להעדיף טיסות היוצאות מארה"ב בשישי בערב – המטוס היה חצי ריק כשמדובר בעונת חגי תשרי העמוסה מאוד בדרך כלל.

הטיסה עברה בסדר בסה"כ כשאני קוראת/מנמנמת/צופה בטלוויזיה ואבא בעיקר עושה סודוקו. כמובן שהקפדתי להקים את שנינו כל כמה זמן כדי ללכת לשירותים ולמנוע קרישי דם הנגרמים מחוסר תנועה.

לצערנו זוג ישראלים עם תינוק/ת החליטה לשדרג לשורה שלפנינו שהייתה ריקה ולמרות מספר פניות מהדיילים נשארו במקום ושיחקו עם הפעוט על רצפת מעבר החירום למרות שהובהר להם שהדבר נוגד את חוקי הבטיחות. אכן, היה ברור שאנחנו בדרך חזרה לארצנו הקטנטונת.

תם ונשלם – עם טעם של עוד עד לפעם הבאה. 🙂

ארה"ב 2011 היום הארבעה-עשר – 12.10

התחלנו את הבוקר ללא לחץ והתארגנו לקראת היום האחרון שלנו בחוף המערבי. לשמחתנו בעלי הבית השאיר גם שתי עוגות שמרים נחמדות אותן ארזנו כתחליפים לסנדוויצ'ים מכיוון שנותרנו ללא לחם ולא היה טעם לקנות לחם אותו נאלץ לזרוק משיקולי מקום באריזה.

היום הזה מורכב משני חלקים – טיול טבע ב-Valley of Fire וקניות שלא ממש עשינו עד עכשיו ושלא יהיה לנו זמן לעשות בניו-יורק.

הדרך לעמק האש לוקחת כשעה של נסיעה שבתחילתה אנו רואים מרחוק ובאור יום מלונות שלא ראינו אתמול:
101211_2348 101211_2347
לא בדיוק מראה משובב נפש, המשך הדרך כולל מראה של איזורי תעשיה ואז גבעות צחיחות ומשעממות משני הצדדים. לא נורא- עברנו נסיעות משעממות מאלה.

הכניסה לכיוון השמורה עוברת בין צמחיה נמוכה שחלקה פורחת ומרחוק מתחילים להבחין בגבעות היוצאות מן השטח המישורי:
101211_2350 101211_2351 101211_2354  101211_2356101211_2355

 

בכניסה לפארק אנו משלמים כמה דולרים (נדמה לי $10) בבותקה וממשיכים לתוך הפארק. זהו פארק מדינה ולכן לא מקבלים מפה בכניסה. אנו מספיקים מתוכננים מראש שיש מפה בקלסר שהדפסתי מהאינטרנט לפני שיצאנו מישראל. כמה תמונות מהדרך בתוך הפארק:
101211_2358 101211_2357

הפארק עצמו מעניין מאוד ואינו דורש כושר – פלוס רציני עבורי. אנו נוסעים לנקודות התצפית השונות כשאנו מתחילים בנקודת תצפית על הכוורות Beehives המצויות בשפע בפארק זה.
101211_2359 101211_2360 101211_2361 101211_2362 101211_2363 101211_2364

לאחר הצילומים אנו ממשיכים בדרך ומחליטים לפנות ל-Atlatl Rock שם אנו גם מטפסים למרפסת התצפית שם ניתן לראות את הפטרוגליפים בני אלפי השנים שצוירו ע"י האינדיאנים. פירושם לא ידוע. 🙁 בעוד שהעליה למרפסת עברה באופן חלק הרי שהירידה הייתה מעט קשה יותר. המדרגות עשויות משטח ברזל מחורר בחורים גדולים ופחד הגבהים שלי בחיבור ליכולת לראות לאן אני 'יכולה' ליפול גרם לי להצמד למעקה ולרדת לאט לאט. בסופו של דבר הגעתי בשלום למטה והמשכנו מעט לצלם מסביב.
101211_2365 101211_2379 101211_2378 101211_2377 101211_2376 101211_2375 101211_2374 101211_2370 101211_2369 101211_2367 101211_2366 101211_2413 101211_2383 101211_2413

הדרך הובילה אותנו למרכז המבקרים שלא היה מרשים במיוחד והכיל די הרבה פוחלצים של החיות שמאכלסות את הפארק:
OLYMPUS DIGITAL CAMERA OLYMPUS DIGITAL CAMERAOLYMPUS DIGITAL CAMERA

הנקודה הבאה אליה נסענו הייתה Rainbow Vista או 'תצפית הקשת':
101211_2398 101211_2397 101211_2394 101211_2399 101211_2401 101211_2407 101211_2408 101211_2410 101211_2411 101211_2412

המראה מאוד מרשים ונותן פרספקטיבה מעניינת על גודל הפארק (מצאו את המכונית בתמונה למעלה עם שלט התנועה החתוך מצד ימין).

מכיוון שעוד היה מוקדם והטיסה שלנו קרוב לעשר בלילה חשבנו לעבור בעוד כמה נקודות בפארק אך לאחר שחזרנו מתצפית הקשת טעינו בפנייה ומצאנו את עצמנו חזרה בכניסה ממנה הגענו מוקדם יותר. מכיוון שכך החלטנו להמשיך ולחזור ללאס וגאס ולהקדיש מעט יותר זמן לשופינג.

הדרך ללאס וגאס שוב לוקחת כשעה ולאחר מעט מאוד התברברות אנו מגיעים לאאוטלט הצפוני (התכנון היה להגיע לדרומי) שם יש לנו בעיה קטנה במציאת חניה ופורץ ויכוח ביני לבין אבא. במבט לאחור ברור לי שמדובר בעייפות מצטברת של שנינו ומתח שלי כאחראית אדמיניסטרציות שהיום יעבור בשלום ונגיע בזמן לטיסה. המשבר נפתר כאשר אבא עובר למושב הנהג ובדיוק מתפנה מקום חניה.

אנו מסתובבים וקונים כמה דברים לנועם וענר והשלמות שונות. לסיום אנו נכנסים ל-Starbucks שם אני מזמינה לנו אייס קפאים ומראה לאבא את כל מכשירי האייפון והאייפד שנמצאים בשימוש בבית הקפה הקטן הזה. לאחר עוד הסתובבות של כחצי שעה להבטיח לעצמנו שאין משהו שגורם לנו הרגשת פספוס אנחנו יוצאים למכונית ואני מכניסה לג'יפיאסית את המטרה הבאה שלנו – Bed Bath and Beyond!

הג'יפיאסית מוצאת לנו Bed Bath and Beyond קרוב ומכוונת אותנו לשם ללא בעיה ואני מתחילה בשופינג רציני. לאחר כשעה אנו יוצאים משם עם כמה סטים של מגבות (גם גוף וגם מגבות ענק שנקראות bath sheet) ועוד כמה מגבות פנים ואיזה מחזיק סקוטשברייט לכיור הכל במחיר של $80 בלבד. בעיני אבא מצא חן הרעיון וכשאנו יוצאים מהחנות הוא רוצה למצוא בעזרת הג'יפיאסית חנות של Ross Dress for Less. אנחנו שמים את השקיות במכונית ואני רואה מזווית העין שבמתחם זה יש גם את החנות המבוקשת. כמובן שמיד הלכנו לשם ועשינו עוד קניות כשהפעם קנינו גם שני צ'ימידנים גדולים אליהם נוכל להכניס את כל הציוד שלנו.

לאחר השלמת הקניות החלטנו למצוא סופר קרוב ולנסות למצוא משהו חמים לאכול. הג'יפיאסית עוזרת לנו גם בזה ואנו מגיעים למרכז קניות בשכונה חדשה שבה הכבישים עוד לא הושלמו ומוצאים סופר ומשהו לאכול.

לאחר השלמת קנייה קטנה זו אני מחליטה שנואכל באוטו כשי שאתפנה בהקדם לאריזה המחודשת של התיקים שלנו. אנחנו מחליטים לחזור למרכז הקניות הקודם שהרגיש ידידותי יותר ואבא מחליט שהוא רוצה לבקר בהוםדיפו לראות אם יש להם מותח תיל. אנו חונים ואני מתחילה לארוז בעוד שאבא הולך לברר. תוך כ-45 דקות הכל ארוז מחדש כשיש אפילו שקית מאורגנת של מה שנזרוק (סוכרזית, כלים חד פעמיים וכו'). לצערו של אבא לא היה לחנות מותח תיל למרות שהציעו להביא אחד למחרת. אנחנו מוכנים ומבצעים בדיקה נוספת שלכל אחד יש את המסמכים והכרטיסים אצלו.

השעה כבר קרוב לשבע בערב ונותר לנו רק למלא דלק ולהחזיר את הרכב אבל אני לחוצה שהחזרת הרכב לא תתעכב, שלא יהיה עיכוב בבידוק הביטחוני וכולי.. הג'יפיאסית מוצאת לנו תחנת דלק קרובה שם אנו ממלאים במהירות דלק ונוסעים להחזרת הרכב בשדה התעופה. החזרת הרכב הולכת בקלות אף כי הפרידה מהג'יפ שלנו צובטת את ליבנו.

עם כל החפצים שלנו אנו הולכים למקום בו נוכל לעלות על השאטל לשדה התעופה. לאחר כמה דקות מגיע אוטובוס בסיסי שמתמלא במהירות ולוקחת אותנו לשדה התעופה – מרחק נסיעה של כ-20 דקות כולל מחלפים ורמזורים.

אנו עושים צ'ק אין ומוסרים את התיקים הגדולים שלנו ועוברים בידוק בטחוני אמריקאי רגיל שכולל הורדת נעליים. לאחר כל הפרוצדורות אנו לוקחים רכבת פנימית לטרמינל אחר ממנו תצא הטיסה שלנו. אנו מחכים כשעה וחצי ואז עולים על המטוס לטיסת לילה לחוף המזרחי.