היום הארבעה-עשר – 30.6.2009 – המשך כביש מס' 1 עד לוס אנג'לס

קמנו די מוקדם והתארגנו לצאת מהקמפינג.

יצאנו מהקמפינג והמשכנו לסוע על כביש 1. בתוכנית היום לעצור בנקודות תצפית, ולעבור בעיירות המפורסמות כמו סולבנג' כשבסוף היום אנו מתעתדות להגיע למלון בהוליווד.

הנסיעה הלכה בסדר גמור אף כי היא איטית – הכביש מעוקל ונראה שאחרי כל עיקול שני מתבצעות עבודות בכביש המאיטות מאוד את התנועה. לפני/אחרי כל צוות עבודות בכביש יש שילוט מסודר שמתריע כמו גם עובד שכל עיסוקו הכוונת התנועה וכולם נשמעים לו ושומרים על סדר מופתי. למרות שהנסיעה מעט מתישה ומתסכלת לא שמענו ולו צפירה לאורך כל הזמן על כביש 1.


היום השלושה-עשר – 29.6.2011 – מונטריי, כביש מס' 1 עד סן-סימיון

בעקבות סטטוס המצלמה גם מיום זה אין תמונות. 🙁

יצאנו בבוקר עם אוטו ארוז הכולל ציוד קמפינג לכיוון Monterey. עשינו עיקוף קטן שלקח אותנו בדרך מעט ארוכה יותר אך יפה לכיוון העיר כשבכוונתנו לבקר באקווריום המפורסם ומשם לסוע על כביש מס' 1 לאורך חוף האוקיינוס הפסיפי עד ללינת הלילה שלנו ב-San Simeon Sate Park (ולכן השאלת ציוד הקמפינג מאריאל וליאת).

הגענו למונטריי ומצאנו חניה מסודרת במרחק קצר יחסית מהאקווריום בבניין יעודי לחניה, בקומה העליונה ביותר שאינה מקורה. הלכנו לכיוון הטיילת והאקווריום אך האקווריום נראה מפוצץ באנשים, נטע הייתה עייפה ואני הייתי מצוברחת בגלל המצלמה. החלטנו לא להיכנס לאקווריום אך הסתובבנו לאורך Cannery Row ונכנסו לאחד מהקניונים שם נתקלנו בחנות של Hello Kitty שהייתה מרשימה במבחר שסיפקה אך גם במחירים. יצאנו בלא לקנות כלום והמשכנו להסתובב. 

מכיוון שהבוקר היה קשה לשתינו החלטנו להתפנק במילקשייק באחד מבתי הקפה הממלאים את הרחוב. הפור נפל על Nestle Toll House Cafe  – המילקשייק לא היה משהו ונטע התחילה להרגיש קצת לא 100%. החלטנו להמשיך בדרכנו.
יצאנו מהחניה וניווטנו בעזרת השילוט לדרך 17 המייל כשבדרך עצרתי והוצאתי מזומן מכספומט.

בכניסה לדרך 17 המייל שילמנו את הסכום הנדרש למכונית וקיבלנו מפה לדרך ולנקודות עניין בה. התחלנו ליסוע ולאחר כ-10 דקות ראינו התקהלות מכוניות בצד הדרך. ירדנו לחניה וראינו שמדובר במושבה של אריות ים שבעיקר ישנו. תיצפתנו כ-10 דקות אך מזג האוויר התחיל להשתנות והעננות גרמה להרגשת קור. כמוכן, לא הייתה לנו מצלמה לתעד את הרגע אז המשכנו ליסוע.

עשינו את כל דרך 17 המייל עד לנקודת היציאה והמשכנו פשוט ליסוע בכביש הקרוב ביותר לחוף וכך בעצם חקרנו את Carmel והתפעלנו מאורך החיים בעיירה זו. העיירה נראית מאוד שלוה ומטופחת ולבתים גם בכרמל וגם לאורך דרך 17 המייל בהחלט יש נופים יפים מאוד. אני חושבת שגם אני וגם נטע אהבו יותר את החוף הצפוני יותר של קליפורניה בו ביקרנו ביערות הרדווד.

המשכנו ליסוע על כביש אחד כשמטרתנו להגיע לאתר הקמפ שלנו בסן-סימיון בשעות האור כדי לאפשר לעצמנו התארגנות קלה יותר.

הכביש מתפתל ויש עליו עבודות כך שהנסיעה לוקחת זמן רב ונטע נרדמת. אני מנסה לעצור בכל נקודת תצפית שאני רואה אבל ללא המצלמה ועם נערה עייפה באוטו זה לא מי יודע מה כיף.

אנו מגיעות לסן סימיון ולפארק המדינה בו מוזמן לנו מקום בו נוכל להקים את אוהלנו ללילה ולאחר התרשמות ראשונית עושות אחורה פנה כדי להצטייד במכולת קרובה בכמה אביזרי בישול ומרכיבים לארוחת ערב.

לאחר קנייה קטנה ומוצלחת (סיר קטן שהיה חסר לנו + סכין חיתוך וכו') אנו יוצאות ומתכוונות לחזור לפארק ולהתחיל בהקמת האוהל וכו'. ביציאה מהחניה אני מצליחה לעלות על אדן מדרכה שאמור להפריד בין חניות (נראה שחשבתי שהיונדאי אקסנט שלנו הפכה לג'יפ) אך תודה לאל נראה שלא נגרם נזק למכונית. ההזדמנות לצחוק עלי מעירה את נטע ומצב הרוח של שתינו משתפר.

למרות שמיקום האוהל שלנו קרוב לשירותים האתר עצמו בעל אדמה קשה יותר מהאדמה בלאסן ואנו מרגישות את החסר באנשים נוספים שעוזרים להתארגן. אנו מקימות את האוהל (תוך עיקום המוטות) ומגלות שהכיסוי העליון של האוהל נעלם! זה אומר שלמעשה בתוך האוהל בכדי שלא יראו אותנו אנו צריכות להישאר בגובה הקרקע בערך. בשלב זה גם גילוי זה אינו טרגדיה וישר נכנס לפולקלור וסיפורי הטיול שלנו. נטע מכינה לנו ארוחת ערב נהדרת של פסטה ברוטב עגבניות עם הרבה שום ואנו נהנות ומדברות מעט בשעה שהחשיכה יורדת.

הקמפ בלילה מעט פחות סימפטי בגלל שיש מעט מאוד תאורה אז אני תמיד מתלווה לנטע לשירותים וגם שומרת עליה כשהיא בפנים. הטלפון הציבורי הקרוב קרוב מאוד לעמדת השומרים בכניסה לפארק ואנו הולכות ומתקשרות הביתה. 

לפני השינה אנו מספיקות להתפעל מהמוכנות של האמריקאים בקמפים לידנו שבאו עם עצים למדורה, עמדות ברביקיו, טלוויזיות וקונסולות משחק עם בטריות וציוד לחודש.

בלילה שומעים מהקמפ מה שנשמע כמו הים אבל יכול להיות גם מכוניות העוברות על כביש אחד הנמצא בין הפארק לבין האוקיינוס.


היום השנים-עשר – פאלו אלטו – 28.6.2009

היום הוא היום האחרון שלנו בפאלו -אלטו עם אריאל וליאת. מחר נצא לכיוון לוס אנג'לס על כביש אחד ואף כי נחזור לפאלו אלטו לפני החזרה לישראל הרי שאריאל, ליאת, עדי ונדב טסים מחרתיים לישראל.

ליאת הלכה לסידורים/עבודה ואריאל לקח את הילדים להחלקה על קרח בעיר סמוכה, שווה ביותר מכיוון שעלות כניסה לאדם כ-$8 (לכניסה ולא לשעה!).

באותו זמן אני ניסיתי לחפש פתרון לעניין המצלמה שלי (Canon XTi Rebel שנקנתה ביולי 2007 בניו-יורק). מצאתי חנות שמתקנת מצלמות בפאלו אלטו ונסעתי לנסות ולתקן את המצלמה. לאחר כמה סיבובים עד שמצאתי את המקום (קרוב לתחנת הרכבת, מסתבר) נכנסתי והכנסתי את המצלמה לבדיקה. גזר הדין היה לא טוב – יש אפשרות לתקן אבל זה לוקח משהו כמו שבועיים כך שאין לי ממש אופציה כזו. קיבלתי את גזר הדין והסתכלתי קצת על מצלמות חדשות אבל החלטתי לעשות קנייה גדולה שכזו רק לאחר מחשבה ארוכה.

חזרנו כולנו בזה אחר זה הביתה ואכלנו ארוחת צהריים משפחתית.


אחה"צ יצאנו לקניות ב-Stanford Mall קניון מאוד יוקרתי הנמצא על האדמות של אוניברסיטת סטנפורד אך משרת את האוכלוסיה העמידה יותר של פאלו-אלטו. אריאל וליאת הקציבו לנטע סכום קניות כמתנת בת-מצווה ונטע נהנתה למדוד ולנסות דברים ב-GAP ובחנויות נוספות.


לאחר זמן די קצר התפצלנו כדי שנדב לא ישתגע. נדב ואני ביקרנו בחנות של אפל ונהנו מהאווירה ובמקרה של נדב מההזדמנות לשחק עם אייפונים/אייפודים. אני גם קניתי אייפוד שאפל וכרטיס בשווי $25 לקנייה בחנות האפ-סטור.


נפגשנו שוב לאכול גלידה בחנות של Haagen-Dazs אך לא התלהבנו. שבנו הביתה לסידורים לפני נסיעה – כביסות, אריזות והכנה נפשית.


בערב ניצלנו את העובדה שיש בייביסיטר מובנה (אני) ואריאל וליאת יצאו לראות סרט בסן-פרנסיסקו. אני והילדים ראינו את משפחת סופר-על בטלוויזיה והזמנו פיצה (דומינו'ס) ושתייה כך שנהנינו מאוד.

אין מצלמה, אין תמונות – מזל שלא היה יום נופי. 🙂

היום האחד-עשר – סן פרנסיסקו – 27.6.2009

הבוקר אנו נוסעות עם אריאל והילדים לסיור ממונע בסן-פרנסיסקו.

התחלנו את הבוקר מעט מאוחר ולאחר התייעצות עם אתרי אינטרנט ראינו שהיום יום ההולדת של הפרסידיו ויש טקס צבעוני. כמו כן היום מתקיים בעיר מצעד הגאווה מה שאומר שעשוי להיות פקוק.

נסענו ראשית לפרסידיו בתקווה לראות את הטקס המהווה מאין שיחזור של טקס חנוכת המוצב/מצודה ע"י הספרדים בשנת 1776. לצערי הגענו אחרי הטקס והחגיגות למרות שראינו עוד את האוהל הגדול שהוקם לצורך העניין. נכנסנו למשרדי הפארק והסתובבנו מספר דקות במוזיאון קטן המוקדש להיסטוריה הצבאית של מוצב זה כולל כמה חליפות מדים מעניינות. ניגשנו לריינג'רית (לא נעימה במיוחד) וקיבלנו חוברות לילדים והוראות לשביל מומלץ.


טיילנו ונהנינו מאוד מפארק גדול עם צמחייה טבעית ובוגרת בלב העיר. הילדים עבדו על החוברות וכולנו למדנו דברים חדשים על קליפורניה.


בסיום השביל עוברים דרך שכונות מגורים הנמצאות בתוך הפארק – הפרסידיו עצמו עובר תהליך של השמשה מחדש כמתחם מגורים אקסלוסיבי בעיר עם גלריות, משרדי חברות ודירות שמפותחים בעיקר בבניינים קיימים אותם משמישים מחדש לצרכים אלה.


מספר תמונות מהפרסידיו:
20090628_usa2009_0864
מראה המפרץ מפתח המוזיאון/מרכז המבקרים 
20090628_usa2009_0870
הילדים עובדים על חוברות הריינג'רים עם המדריך המועדף עליהם
20090628_usa2009_0883
נטע עובדת בחריצות על החוברת
20090628_usa2009_0884
(סלע המדינה של קליפורניה (כחלחל Serpentine
20090628_usa2009_0888
מבט על המפרץ ואלקטרז מנקודת תצפית בפארק
20090628_usa2009_0893
אלקטרז מאותה נקודת תצפית אבל עם עדשת טלה-פוטו
20090628_usa2009_0894
(?)נראה שנקודת התצפית והרחבה שלה נבחרו לשמש מקום לחתונה יהודית
20090628_usa2009_0895
המפרץ מבעד לחופה
20090628_usa2009_0899
אוטובוס תיירים בפארק מחופש לקרונית 

20090628_usa2009_0905
תותח עתיק בכניסה למרכז המבקרים


לאחר מפגש נוסף עם הריינג'רית בו התאכזבנו לגלות שאין סיכה ו/או כל מזכרת שמקבלים תמורת השלמת חוברות הריינג'רים יצאנו מהפארק לכיוון רחוב לומבארד.


החלק המעניין ברחוב לומבארד הוא זה המוגדר 'הרחוב המתפתל ביותר בעולם' – מכיוון שזווית הירידה של הרחוב מאוד חדה החליטה העירייה ליצור בו פיתולים בכדי להאט את הנהגים. הרחוב הוא אטרקציה תיירותית ידועה בסן-פרנסיסקו ומכיוון שכך צפוף וקשה למצוא חניה.חנינו ברחוב קרוב שגם זוית הירידה בו היא די תלולה ובשל כך החניה היא בניצב לכביש משהו מאוד לא מקובל במקומות אחרים בארה"ב וטיפסנו למפגש עם רחוב לומבארד.

20090628_usa2009_0911
בדרך לרחוב לומבארד

הגענו לנקודת המפגש ונגלה לנו נוף מאוד 'סן-פרנסיסקואי'

20090628_usa2009_0913
ממרומי רחוב לומבארד – מבט למפרץ עם מגדל Coit באמצע מימין

ירדנו את החלק העקלקל של רחוב לומבארד ברגל (יש מדרגות לשימוש הולכי הרגל משני צידי הכביש) כשבניגוד לפרסידיו הרחוב היה מוצף בתיירים ממש כמונו וכולם נאבקים לצלם את 'התופעה' בלא לצלם ראשים של  אנשים לא ידועים או להיכנס לתמונות של אנשים אחרים.

20090628_usa2009_0914
מבט על העיקולים מלמעלה
20090628_usa2009_0916
תחילת הירידה
20090628_usa2009_0920
אמצע הירידה 
20090628_usa2009_0921
העיקולים מלמטה
20090628_usa2009_0922
מבט נוסף על העיקולים והמדרגות מלמטה



חזרנו למכונית ושמנו פעמינו לגשר שער הזהב (Golden Gate Bridge). עברנו את הגשר וירדנו ימינה לנקודת חניה ותצפית מסודרת על הפלא ההנדסי הזה. התחלתי לצלם תמונת פנורמה של הנוף והמצלמה שלי שבקה חיים. 🙁 הנה מספר תמונות שעוד הספקתי לצלם:


20090628_usa2009_0924




20090628_usa2009_0925



לאחר הבנה שהמצלמה לא תחזור לחיים והתגברות על האכזבה תיצפתנו על הגשר עוד מספר דקות בתוך המולה גדולה של מבקרים ותיירים אחרים והמשכנו ל-Sausalito. מצאנו חניה בנמל ליד חנות הידועה בצ'יפס שלה ובעוד שחלק הלכו להביא צ'יפס חלק נשארו לשמור שהאוטו לא יקבל דו"ח ולהזיז אותו במידת הצורך.


אני לא ממש התלהבתי מהמקום או מהצ'יפס. ייתכן שעדיין הייתי במצב רוח לא טוב בגלל המצלמה וייתכן שמדובר היה בדוחק בחנות עצמה ובעייפות מיום מלא חוויות.


חזרנו לפאלו-אלטו תוך מאבק שמעט עומסים מה שהאריך את הדרך אבל מכיוון שנהנינו מהחברה הדבר לא הפריע לנו.

היום העשירי – פאלו אלטו – 26.6.2009

את היום התחלנו במוטל בהתארגנות זריזה במוטל והעברת כל החפצים לבית של אריאל וליאת למשך היום.

ארוחת בוקר הייתה עם המשפחה המורחבת – נחמד מאוד ומאוד באיזי, ואז התפצלנו כל אחד ליומו.

התוכנית ליום זה היא טיול בסן-פרנסיסקו ע"פ מסלול המופיע בלונלי פלאנט וכולל את הרובע הסיני, רחובות עם גנים יפים ומגדל קויט.

לאחר התארגנות מעט איטית יצאנו לתחנת הרכבת של CalTrain משם נגיע בדרך הטובה היותר למרכז העיר סן פרנסיסקו.

ההגעה לתחנה לוקחת כרבע שעה ומכיוון שמדובר בתחנת רכבת מסודרת בארה"ב הרי שיש מספיק מקומות חניה למכונית שלנו.

עלינו על רכבת ולאחר נסיעה של כשעה בקרון שנראה שהכלאה בין רכבת ישראל ואוטובוס אגד של שנות התשעים (מושבי פלסטיק) הגענו לסן-פרנסיסקו. 


הכוונה הייתה לעשות מסלול מהספר של Lonely Planet שאמור ללכת מצ'יינה טאון ולהגיע אל מגדל קויט ומשם לחזור 'הביתה'.


עלינו על אוטובוס פנימי וירדנו קרוב לכניסה לצ'יינה טאון ברחוב Grant והתחלנו ללכת במסלול תוך צילום, כמובן.

Neta San Francisco China Town June 2009
נטע כבר מאומנת ומדגמנת ליד האריה ללא כל פחד


China Town San Francisco street view
הרחוב עם הארכיטקטורה הייחודית לצ'יינה טאון




20090627_usa2009_0931
דוכני פירות וירקות מציגים את מרכולתם, המיוחדת, על המדרכה – די ייחודי לצ'יינה טאון לפי התרשמותנו.

20090627_usa2009_0934
העושר של המטבח הסיני לא עורר בנו תיאבון



הסתובבנו בצ'יינה טאון בניסיון לעקוב אחר המסלול אך לא כל כך הצלחנו. קנינו עוגיות נחמדות ונכנסנו לחנויות תיירים לראות האם יש איזה מזכרת שנשמח לקנות ואולי להביא כמתנה. החנויות מלאות 'שמונצס' ומה שמצא חן בעינינו היה יקר יחסית כך שוויתרנו. 


המשכנו להסתובב והגענו בטעות למסעדה עליה שמעתי בהכנה לטיול שנקראת  The Stinking Rose ועצרנו לארוחת צהריים. המסעדה מיוחדת בכך שהיא מתמחה במאכלים עם הרבה שום מה שדיבר בדיוק לטעם של נטע וגם לי לא הייתה כל התנגדות אליו. כל אווירת המסעדה 'שומית' מאוד:

The Stinking Rose - San Francisco
מספיק שום בכדי להבריח כל ערפד


20090627_usa2009_0938
שום כמוטיב עיצובי
לאחר ארוחה משביעה המשכנו להסתובב עדיין עם מטרה כללית של להגיע למגדל Coit עליו קיבלנו המלצות.
המשכנו בכיוון הכללי אולם בשלב כלשהו התחלנו להתבלבל והחלטנו לוותר וליהנות ממה שאנו רואות.
20090627_usa2009_0948
כנסיית פרנסיס מאסיסי
20090627_usa2009_0949
גן פרטי בין כמה בניינים

20090627_usa2009_0952
העליות והמורדות המפורסמים של סן-פרנסיסקו
20090627_usa2009_0953
Coit Tower מרחוק
20090627_usa2009_0954
נטע על רקע מראה אופייני לעיר (פינת הרחובות Kearney ו-Green)
20090627_usa2009_0957
בית שמשך את תשומת לב הצלמת בשל הצבעים והדגל בחלון
20090627_usa2009_0959
בית מסוגנן
20090627_usa2009_0961
חנות תקליטים
20090627_usa2009_0962
מבט על צ'יינה טאון מכיוון אחר
20090627_usa2009_0964
סמטה בה קבוצה קיבלה הרצאה על המשוררים הביטניקים

עשינו את דרכנו באוטובוס עמוס מאוד חזרה לתחנת הרכבת, עשינו מעט קניות בסניף Safeway הממוקם מצידו השני של הרחוב מהתחנה ועלינו על הרכבת חזרה לפאלו-אלטו. נטע השקיעה עוד בגדילה שלה וישנה רוב הדרך וגם אני נמנמתי מעט.


חזרנו לעוד ערב משפחתי נהדר עם ליאת, אריאל והילדים.

היום התשיעי – סנטה רוזה וקליסטוגה – 25.6.2009

את היום התחלנו בכיף ב-Santa Rosa Quality Inn & Suites עם ארוחת בוקר שכללה מיץ תפוזים, שתיה חמה, יוגורטי פירות וופל בלגי! נטע התלהבה ולמדה מהר מאוד לתפעל את המכשיר כך שהיא נהתה משתי מנות.

חדר הואכל קטן ואינטימי ושאר האורחים היו נחמדים. נרשמו התלהבות כללית ותורים ליד שני מכשירי הוופל אך מלבד זאת הכל התנהל על מי מנוחות.

חזרנו לחדר, התארגנו ויצאנו כשפנינו ל-'מוזיאון סנופי'. לאחר התברברות קלה בדרך הגענו למוזיאון.החניה בחינם והכניסה אינה יקרה. ממש ליד הכניס הראשית פסל סנופי חמוד, ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי את דוגמנית הבית
20090625_usa2009_1061

בכניסה מחתימים את ידי המבקרים בכדי שיוכלו להיכנס ולצאת באותו יוםכרצונם 

20090626_usa2009_1045
(צולם בערב לאחר מס' שטיפות ידיים)

בעוד שחיצונית המבנה אינו מרשים במיוחד הרי כשנכנסים פנימה עומדים מול קיר פסיפס ענק
20090625_usa2009_1062


ותמונה עם הדוגמנית שלנו שמעט התאוששה
20090625_usa2009_1063

כשמתקרבים לקיר רואים שהפסיפס מורכב כולו מרצועות של קומיקס של חבורת Peanuts


20090625_usa2009_1064


הסתובבנו במוזיאון כשעתיים, ראינו את התצוגות השונות הקשורות לחייו של יוצר חבורת Peanuts – צ'רלס מ. שולץ. ראינו תצוגה של המסע של סנופי לחלל במסגרת אחת ממשימות נאסא (כולל בול המציין את האירוע) ועוד ועוד פריטים שונים ומשונים המלמדים על היוצר ועל גלגוליה השונים של יצירתו.


המוזיאון כולל גם חדר יצירה בו ניתנת לילדים הזדמנות ללמוד איך לצייר את הדמויות או לצייר וליצור בצורה חופשית.


לאחר הסתובבות במוזיאון ומספר צילומים בגן הקטן המקיף אותו:

20090625_usa2009_1067

20090625_usa2009_1068


עשינו את דרכנו החוצה לא לפני שהכנסנו פני למכונה ושילמנו דולר כדי שישנה צורתו ויציג את דמותו של סנופי.
(תמונה ייתכן ותועלה בהמשך).


חצינו את המגרש עליו עומד בניין המוזיאון והגענו לזירת ההחלקה על הקרח שהינה חלק מהמורשת של מר שולץ.


הזירה לא משכה אותנו אבל ישנה גם חנות מזכרות – כל מה שדמיינתם עם סנופי עליו ויותר! הסתובבנו והתלבטנו במשך כ-20 דקות ובסוף נפל הפור על מתנות של מדבקות סנופי לשירה ויערה.


יצאנו מההמוזיאון ושמנו פעמינו לכיוון קליסטוגה לראות גייזר. הדרך בין לבין היא בכבישים קטנים בהם נתיב אחד בכל כיוון. הנוף הוא נוף גבעות חקלאי. הדרך לקחה לנו יותר מהמצופה בשל פספוס הפנייה לגייזר עצמו מה שגרם לצורך בסיבוב פרסה נוסף לו אנו כבר רגילות. 🙂


הכניסה לגייזר כרוכה בעלות של כ-$16 למבוגר ו-$8 לילד עד גיל 16. מכירת הכרטיסים מתבצעת בחנות מזכרות בכדי לנסות ולגרום לך להוציא עוד כסף. כשהגענו לקופה המוכרת הייתה מאוד לא נעימה ורמתה לקחת עבור נטע מחיר של מבוגר. נהגתי באדיבות ובתקיפות והבהרתי שמדובר בבת מצווה ושיש לנו את הדרכון שיכול להוכיח זאת. הכרטיס של נטע נקנה במחיר הנוער אבל לא שמענו מילת או אפילו טון התנצלות מהמוכרת/קופאית.


יוצאים מהצריף שמשמש את חנות המזכרות/דוכן הכרטיסים ומגיעים לרחבה לא מרשימה שבאמצעה בריכה טבעית קטנה. למזלנו לאחר שתי דקות הגייזר התפרץ:


20090626_usa2009_0965

20090626_usa2009_0975

20090626_usa2009_0979

מדובר בהתפרצות בלחץ של מים ומעט קיטור. ההתפרצות נמשכה מספר דקות אך ממש לא הרשימה אותנו – המקום עצמו נראה עלוב והסילון האחד אינו מותיר רושם אמיתי לאחר שראינו את הפעילות התרמית בלאסן.


הסתכלנו מסביב עוד מספר דקות ומצאנו את השלט הבא:
20090626_usa2009_0985

מה שסגר לנו מעגל של יום טיול זה.


יצאנו מהמקום (מעבר נוסף בחנות המזכרות) והתחלנו ליסוע כשתוכניתנו היא להגיע לפאלו-אלטו הערב.


למרות שהדרך אינה ארוכה היא עוברת במרכזי אוכלוסיה ולכן לוקחת זמן רב יחסית. לאורך הדרך עצרנו ב-starbucks  לנשנוש והתרעננות. זו הייתה ההיכרות הראשונה של נטע עם סטארבקס – רגע גאה מאוד לדודה. 🙂


לאחר התאוששות קצרה חזרנו לדרך והמשכנו ליסוע בנעימים כולל עצירה בנקודת תצפית ממש ליד אחד ממחלפי הענק של איזור המפרץ

20090626_usa2009_0988

הנסיעה המשיכה ליד ברקלי ואח"כ בתוך סן פרנסיסקו (על הכבישים המהירים). הכל גם כשעמוס מתנהל בסדר מופתי, נותנים למכוניות להשתלב בתנועה ואף אחד לא נוסע על מסלול התחבורה הציבורית (3 אנשים ומעלה ואוטובוסים) תחת איום של קנס של $250.


לאחר שעברנו את כל המפרץ הגענו למנוחה ולנחלה בבית של אריאל וליאת.


היה מפגש משפחתי מרגש אליו הצטרפו גם ההורים של ליאת ואחיה ומשפחתו. הייתה ארוחת ערב נפלאה והילדים מאוד נהנו. נטע גם נהנתה והצטרפה לכל דוברי האנגלית בפעילויות השונות. 🙂


מפאת חוסר מקום הזמנתי לי ולנטע מקום במוטל קרוב ללילה – motel6 בסאניוויל. מסתבר שעל צומת אחד יש שני מוטלים כאלה. 🙂


אנחנו הזמנו את הזול יותר ($45 ללילה) ואף שהסביבה לא הייתה נהדרת השירות של הבחור בדלפק הקבלה היה אדיב ולבבי ושתינו ישנו בלא הפרעה.
20090626_usa2009_1044

20090626_usa2009_1026

20090626_usa2009_1024






24.6.2009 – היום השמיני – ארקטה ויוריקה

לאחר היום האינטנסיבי של אתמול היום נלך על יום רגוע שיכלול את שתי ערי החוף Arcata (בה התעוררנו הבוקר) ו-Eureka שתיהן מומלצות ע"פ Lonely Planet.

קמנו והתארגנו בבוקר, ויצאנו למרכז העיר Arcata. מצאנו חניה סמוכה לחנות צורכי אומנות בשם Art Center שנראתה מאוד חמודה. מכיוון שאנו מקדימות את הלו"ז והיום יום רגוע נכנסנו להתעניין.


המקום חמוד ביותר ויצאנו משם עם סט צבעים וגלויות ריקות שייחודו בכך שמדובר בצבעי מים בעפרון. האומנית שתשתמש בו היא נטע כמובן אבל המבחר והאווירה הנעימה בחנות הקטנה הזו הותירו רושם מאוד חיובי ותיקן במעט את הרושם שהשאירה העיירה ששמה לא יוזכר שוב (ראו הפוסט על היום הרביעי).


מחנות צורכי האומנות המשכנו ל-window shopping בחנות חדרי שינה ומוצרי טקסטיל סמוכה. לאחר התרשמות של כמה דקות מהמבחר ומהמחירים החלטנו להמשיך לכיכר עצמה ולראות אם יש מקום שנראה לנו שיוכל לספק את צורכי ארוחת הבוקר שלנו.


הכיכר עצמה מאוד מטופחת אף כי בחלקים ממנה נראה שמסתובבים בני נוער זרוקים אך לא מזיקים (מדובר בבוקר באמצע שבוע לימודים). הנה מספר תמונות מהכיכר:

20090624_usa2009_1070


20090624_usa2009_1072

מבט כללי יותר על הכיכר
20090624_usa2009_1073

אחד הבניינים שצוינו בלונלי פלאנט
20090624_usa2009_1074

20090624_usa2009_1077


לאחר שהסתובבנו והתרשמנו מן הכיכר החלטנו לאכול ב-The Big Blue Cafe שנראה עמוס אך לא צפוף.


ארוחת הבוקר הייתה נהדרת – מנות גדולות וטעימות במחירים סבירים פלוס וכבונוס ישבנו מספיק קרוב לדלפק הקפה כך שיכולנו לראות (ובוודאי שלצלם) את סופרמן:


20090624_usa2009_1079



לאחר ארוחת הבוקר המשכנו להסתובב מעט מסביב לכיכר ומצאנו חנות תכשיטים מזכרות שכללה תצוגה של יצירות פימו קטנות הנעשות על ידי מישהי מקומית. למרות שהיצירות עצמן מאוד מרשימות החלטנו לקנות במקום זאת שרשרת לליאת כאות תודה על האירוח ועל השאלת הבגדים לנטע.

לאחר הקנייה שבנו למכונית ועשינו דרכנו ל-Eurkeka. הייחוד של עיירת חוף זו הוא הבניינים הויקטוריאנים שבה.

לאחר מעט בעיות חניה הגענו והתחלנו להסתובב ולחפש את הבניינים המדוברים. העיירה גדולה יותר, לפחות להרגשתנו מארקטה,  ומעט פחות ידידותית.

הסיור בעיירה הניב את התמונות הבאות:

20090624_usa2009_1084

20090624_usa2009_1085

20090624_usa2009_1087

20090625_usa2009_1047

20090625_usa2009_1055

20090625_usa2009_1057

באופן כללי העיירה הרבה יותר תיירותית ומלאה בבוטיקים ומסעדות 'יוקרתיות' מדי לטעמנו. היא גם לא דומה בכלל לעיירה בסדרה Eureka של ערוץ SyFy שאני אוהבת. 🙂


החלטנו לקצר את כל הסיבוב הצפוני ולהגיע חזרה מוקדם מהמתוכנן לאריאל וליאת. אבל לפני כן אנו מעוניינות לעבור במוזיאון 'סנופי' ולשם כך עלינו לעבור כברת דרך.


הדרך לסנטה רוזה עוברת בקלות מלבד החלק הקרוב יותר לעיר בו מתחילים להרגיש את לחץ התנועה כמו גם את הקרבה לעיר הגדולה (סן פרנסיסקו).


בסנטה רוזה עצמה אנו מתחילות לחפש מקום לינה תוך שימוש בטלפון הסלולארי וחיפוש רכוב. המלונות במרכז העיר מעט יקרים לנו ואנו מתרחקות ונכנסות למוטל שנראה מבטיח. לצערנו אין בו אינטרנט ואנו ממשיכות בחיפוש ומוצאות את Santa Rosa Quality Inn & Suites. המחיר סביר בהחלט וכולל ארוחת בוקר ו-WiFi בחדר. 


אנחנו פורקות את המכונית ומנסות קצת לעשות סדר בכל התיקים שלנו ואז אנחנו אוכלות ארוחת ערב (סנדוויצ'ים ופירות) ונחות מול הטלוויזיה.

23.6.2009 – היום השביעי – פארק הרדוודז

התעוררנו ב- Super 8 Crescent City לבוקר שמשי ונחמד. מכיוון שלא השכמנו קום, אחרי הכל אנחנו מקדימות את התוכנית ביום, לא נותרה ארוחת בוקר במלון וזאת למרות שהגענו לפני השעה בה הארוחה מסתיימת.

מכיוון שחזרנו לציוויליזציה ניסיתי בערב הקודם להעלות תמונות ולהמשיך את הבלוג אך תנאי הגלישה במלון היו איטיים ומאוד מתסכלים. לסיכום מלון די יקר יחסית למיקום ולשירות ($93.50 כולל מיסים) ולא מומלץ.

יצאנו מהמלון ושמנו פעמינו לתחנת המידע של פארק הרדוודז הנמצאת בעיר.

הגענו לתחנה בשלום וריינג'רית צעירה ונחמדה הסבירה לי על המקומות המומלצים לביקור בעונה זו. זה מדהים איך הריינג'רים תמיד נחמדים ומלאי התלהבות. זה לא מזיק גם להזכיר שבאים מהמדינה האקזוטית ישראל. 🙂


הנה המפה והמקומות המומלצים על גביה.


בהתאם להמלצות החלטנו להתחיל בפארק הרדוודז הצפוני ביותר שהריינג'רית המליצה עליו – Stout Grove. הנסיעה באור יום קלה יותר, נטע עירנית ובסה"כ במצב רוח טוב והגענו לחורשה בזמן סביר. כבר ההגעה לחורשה מרשימה מאוד והנה כמה תמונות מהדרך ומהחורשה עצמה כדי להדגים את העניין:

20090623_usa2009_0599
תמונת אווירה
20090623_usa2009_0598
זו נטע שמדגמנת למרות צינת הבוקר
20090623_usa2009_0602
20090623_usa2009_0603
20090623_usa2009_0606
20090623_usa2009_0608
כפי שניתן לראות נטע כבר מומחית בפינוי גזעי עצים אדירים מן הדרך 
20090623_usa2009_0621


החורשה מאוד נחמדה עם כמה שבילים חמודים וקלים להליכה אבל בשלב מסוים נתקלנו בזבובי/יתושי ענק מאוד לא נעימים. למרות שמזג האוויר היה נעים והמקום היה מאוד יפה החלטנו לא להיאבק בחרקים וחזרנו לאוטו להמשך נסיעה כשהיעד הבא שלנו הוא Tolowa Dunes State Park שם הנוף שונה מאוד מנוף יערות הרדווד.

החניה היא למעשה באיזה שדה לא ברור ולא ממש מסומן וההליכה בפארק גם היא מאוד חופשית. למעשה הלכנו לכיוון החוף בתקווה שיזדמן לנו בטעות לראות זנב לוויתן באופק. ההליכה לא קשה אך נטע התחילה להרגיש לא טוב אז קיצרנו את ביקורנו.

20090623_usa2009_0625-cs

הנה מספר תמונות מפארק מדינה זה:


20090623_usa2009_0629
20090623_usa2009_0641
20090623_usa2009_0644
20090623_usa2009_0650
20090624_usa2009_0479


לאחר מעט התברברות בדרך חזרה מהחוף למכונית הגענו בשלום והמשכנו לכיוון הפארק הבא – Big Tree Wayside.


בדרך עצרנו בנקודת תצפית הנקראת Klamath River Overlook בה צילמנו את התמונות הבאות.


20090624_usa2009_0482
20090624_usa2009_0501
20090624_usa2009_0503

לאחר התאווררות בנקודת התצפית חזרנו למכונית והמשכנו להדרים.


עצרנו לארוחת צהריים במסעדה מול פסל חוטב העצים הגדול והידוע  – לא משהו מיוחד אבל תמיד טוב שיש שירותים נקיים.

ביקרנו ב-Big Tree Wayside והנה ההוכחות:
20090624_usa2009_0521
20090624_usa2009_0522


בסה"כ מדובר בחורשה קטנה עם עצים מאוד מרשימים. ישנו גם מסלול מעגלי קטן (15 דקות הליכה) בתוך החורשה למי שרוצה למתוח רגליים.


מ-Big Tree Wayside המשכנו לכיוון Redwood Creek Trail. הדרך מתפתלת ומד הדלק זוחל ויורד לכיוון האפס. אני מודיעה לנטע שאנו חייבות למלא דלק אך אין תחנה קרובה וככל שהזמן עובר שתינו מתחילות להילחץ אף שאני מנסה להסתיר זאת ולהוות סלע איתן. כשאנו מוצאות תחנת דלק נטע עייפה מההתרגשות ואני נכנסת כדי לשלם וקונה לנו ארטיקים. הארטיקים לא משהו ואנו ממשיכות לסוע. נטע מוותרת על הארטיק שמחליט לקפוץ מלוח המכוונים עליה ומכתים את המכנסיים שליאת השאילה לנטע. אנו ממשיכות ומגיעות ל-Redwood Creek Trail עושות סיור קצרצר – העיקרון כבר מובן לנו, וחוזרות לאוטו.


החלטנו להמשיך לכיוון Fern Canyon. הנסיעה לפארק קלה יחסית.מפאת העייפות  אנו עוצרות בצד לתנומה קלה ולאחר כ-20 דקות ממשיכות בדרכנו. הכניסה לפארק עצמו מעט אתגרית – מדובר בדרך מפותלת ומיוערת (חובה לנהוג עם אורות דלוקים) ויש שני מקומות בהם הרכב אף נדרש לעבור נחלים קטנים. מכיוון שהיינו ביונדאי אקסנט מעברים אלה מעט הלחיצו אותי אך עברנו אותם בשלום. העמדה של השומר ממוקמת ליד חוף הים על גבי מסלול חולי ומישורי.  מעט לאחר העמדה יש מגרש חניה וממנו הליכה קצרה ברגל ל-Fern Canyon. 


מספר תמונות בעזרתה האדיבה של דוגמנית הבית:
20090624_usa2009_0527


20090624_usa2009_0528


20090624_usa2009_0533


הפארק אכן מאוד שונה מהכל הפארקים של עצי הרדווד שראינו במהלך היום אולם ההפתעה הגדולה מחכה לנו בדרך חזרה למכונית כשתשומת ליבנו מופנה לעדר קטן של Elk הרועים להם בשקט למרות כל בני האנוש המתרגשים מסביבם. כמובן שאנו מכבדות את הטריטוריה של איילים אלה אך עדיין מתעכבות ומצלמות/מצטלמות במשך למעלה מרבע שעה. הנה מספר תמונות:


20090624_usa2009_0542


20090624_usa2009_0543


20090624_usa2009_0550




המפגש עם האיילים אושש אותנו ואנו יוצאות מהפארק ושמות פעמינו ל-Patricks Point State Park. הפארק קטן וחמוד ונותן נקודת תצפית נאה על החוף. בפארק שמנו לב למגוון רחב יותר של פרחים. מספר תמונות:


20090624_usa2009_0561


20090624_usa2009_0568


20090624_usa2009_0572


20090624_usa2009_0582


20090624_usa2009_0583


אנו עוזבות את הפארק ממש עם תחילת השקיעה ובדרך החוצה מספיקות לראות (אך לא לצלם) שפנים/ארנבות החוצים את הכביש.


החלטנו להמשיך דרומה וללון ב-Motel 6, Arcata. יש לנו מפה של גוגל ואני מחליטה להתעקש שאני יודעת איך הגיע גם כשה-GPS מכוון אותנו אחרת ולמרות ההכוונה המאוד נכונה של נטע המסתמכת על שלטי פרסום של המוטל בצד הדרך. כתוצאה מעקשנותי אנו מתברברות במשל חצי שעה נוספת ומגיעות למוטל לאחר נסיעה של שעה וממש עם קרני השמש האחרונות. 


צ'ק-אין קצר כולל רכישת גישה ל-WiFi ואנו מעלות את החפצים שלנו לקומה השנייה ולחדר שלנו. המוטל בסה"כ נקי והצוות עושה כמיטב יכולתו לעזור בכל בעיה. אני הולכת להוציא כסף בעוד שנטע נשארת בחדר להתקלח ולהתקשר הביתה. לאחר הסידורים הראשוניים אנו הולכות לסופר ולמסעדה גם בכדי לפרוט את הכסף לשם הפעלת מכונת כביסה ומייבש.


הקניות בסופר מאוד שונות – המבחר קטן יותר ממה שראינו בפאלו-אלטו והסופר עצמו נראה קצת יותר ישן. בגלל השעה הכל די שומם ואנו נכנסות למסעדה מקומית ואוכלות ארוחת ערב ממש לא מרשימה. נטע לוקחת אומלט צ'דר ואני לוקחת איזה פסטה. הסלטים ממש עלובים אך הצוות מאוד נחמד ואנו מצליחות להירגע מעט מהיום הארוך שעבר עלינו.


בחזרה בחדר אני מעבירה תמונות מהמצלמה למחשב ומריצה גיבוי בשעה שאני יורדת למטה להעמיד כביסה. יש תור למכונות משום שחלקן לא עובדות ואני לא מעוניינת להשאיר את נטע לבד בחדר כך שאני עושה התעמלות ועולה ויורדת מספר פעמים עד שהכביסה עשויה. נטע נרדמת (גיליתי במהלך הנסיעה שהיא מאוד משקיעה ורצינית בנוגע לצמיחה לגובה :-)) ואני דואגת להוציא ולקפל את הכביסה, קצת רואה טלוויזיה והולכת לישון.


*הערה חשובה: לאחר תשלום כניסה בפארק המדינה (state park) הראשון הכניסה חופשית כל פארקי המדינה באותו יום. פשוט מצמידים את סרט הקופה לשמשת המכונית ועוצרים לבדיקה בכניסה לפארקים הבאים.



המשך היום השישי – קרייטר לייק והלאה – 22.6.2009

הנסיעה ל-Grants Pass ארוכה לשעה זו של אחה"צ וליום הארוך שאנו מרגישות שהיה לנו עד כה.

במהלך הנסיעה נטע נרדמה – בכל זאת היא עובדת חזק מאוד על צמיחה לגובה. 🙂

כשהגענו לגרנטס פאס מילאנו דלק בתחנה הסמוכה למוטל אך המוטל (Motel 6) נראה לא מזמין במיוחד. נכנסו לחניה של מוטל נוסף אך לא הרגשנו שלמות עם העניין והחלטנו להמשיך הלאה.

בעליה חזרה ל-Highway 5 ראינו בחורה צעירה מחזיקה כלב חמוד ושלט קרטון האומר "Sacramento or bust" – מכיוון שפנינו אינן מועדות לכיוון לא אספנו אותה. 🙂

נטע קצת חזרה לישון אחרי שנפל הפור להמשיך הלאה. הקו המנחה היחיד היה שאחזיק מעמד ולא אהיה עייפה מדי והמטרה הייתה להתקרב ככל הניתן ליעד הבא שלנו – אזור הרדוודז בצפון החוף של קליפורניה.

לאחר נסיעה של די ארוכה על כביש 199 – כביש בינעירוני המקביל לכביש מס' 4 בישראל מבחינת היותו כפרי יותר וחוצה ערים, עברנו את הגבול חזרה לקליפורניה. במעבר הגבול נבדקנו ע"י פקחים לשם הגנה על הייצור החקלאי למזלנו הפירות שהיו ברשותנו נקנו ונאספו בקליפורניה כך שניתנה לנו רשות לעבור בלא עיכוב.

הנסיעה מאוד מרשימה – כשנכנסים לאזור הרדוודז מרגישים בכך באופן מיידי – הכביש מתחיל להתפתל בהרים ומהצדדים ניתן לראות את עצי הרדווד האופייניים לחבל ארץ זה. לשמחתנו נכנסו לאזור לקראת שקיעה כך שהמראה היה מרשים מאוד כשהאור הורוד/כתום של השקיעה הבליט עוד יותר את הגוון המיוחד של גזעי העצים.

בשעה די מאוחרת (לאחר 8 בערב) הגענו ל-Crescent City והחלטנו לעצור ללינה. עצרנו במוטל Super 8 שלא היה מדהים – הייתה איזה בעיה קטנה עם השירותים (מים זורמים כל הזמן באסלה) שתוקנה על ידי 'אב הבית' אך בעיה נוספת של חלון שבור גם היא לא הצליחה להעביר אותנו לחדר אחר.

התארגנו והלכנו לישון בתקווה ליום מוצלח יותר מחר.

22.6.2009 – היום השישי – קרייטר לייק והלאה

קמנו לבוקר שמשי ויפה בעיירה לא ציורית אך חביבה. חזרנו לדיינר של אתמול בערב לארוחת הבוקר שלנו – אני נהנתי מפרנץ' טוסט ונטע נהנתה מוופל. החלטנו להצטייד במעט אוכל וכלים חד פעמיים לפני שנמשיך בדרכנו ונכנסנו לסופר מקומי. נטע קנתה בנוסף משקה בשם Arizona Green Tea בפחית פשוט על סמך העיצוב (מראה יפני) ונכנסנו לאוטו לכיוון קרייטר לייק.

הדרך אינה ארוכה במיוחד ואנו כבר רגילות, או לפחות יותר רגילות, למרחקים האמריקאים. אנו מקשיבות לרדיו ונהנות אף כי מרגישים בשוני מאוד גדול מבחינת הלהיטים האמריקאים לעומת הלהיטים האירופאיים בארץ.

הנוף הררי ומיוער וברגע שיוצאים מה'עיר' התנועה די דלילה.

אנו מגיעות לכניסה הדרומית ונכנסות למרכז המבקרים. בשונה מפארק לאסן נראה כי רוב העיסוק במרכז מבקרים זה הוא מכירה של מפות, גלויות ומזכרות שונות מהפארק. מכיוון שהייתה סערת שלגים חצי מהכביש הטבעתי הסובב את האגם סגור.


אנו יוצאות ממרכז המבקרים ושמות פעמינו לכביש הטבעתי בכיוון מערב. הכביש מפונה אך בצדדים ניתן לראות הרבה שלג והאוויר קר ואף קר מאוד. אנו מאוד שמחות על קניית הסווטשירט בוולמארט המקל במעט על נטע.

לאחר מעט טיפוס בדרך מעוקלת מתגלה לנו הנוף לשמו הגענו. האמריקאים מסודרים מאוד ומיד כשמתגלה נוף מתגלה גם עמדת תצפית מסודרת המאפשרת לעצור את הרכב ולהתפעל. אנו יוצאות מהרכב ומתחילות לצלם. האוויר קר ומדי פעם נושבת רוח מקפיאה.

הנה מספר תמונות מנקודת הנוף הראשונה:

Crater Lake National Park June 2009

נראה שזה מקום שאי אפשר שלא לצלם בצורה שתוציא תגובה של ואוו מהצופה ועדיין הצילום אינו מעביר את תחושת ההתפעלות של העומדים (או עומדות) במקום.
מצידו השני של הכביש הנוף קצת פחות מרשים אבל קר באותה מידה:
Crater Lake National Park - snowed vista

אנו ממשיכות את הנסיעה בכביש הטבעתי ועוצרות בכל נקודת תצפית כדי להתפעל מהנוף ולצלם. מתפתח נוהל לפיו אנו יוצאות בזריזות מהמכונית כשהמצלמה מוכנה ואף דולקת, זזות במהירות לכיוון התצפית, מצלמות וחוזרות למכונית עם הפעלה של החימום במידה המירבית בכדי להפשיר עד הקפיצה הבאה החוצה.

בדרך אנו רואות הרבה מכוניות ממדינות שונות בארה"ב – אוסף הרבה יותר נרחב של מדינות מהאוסף שנצפה על ידינו בפארק לאסן.

מספר תמונות מקרייטר לייק:


Crater Lake - the island


Crater Lake - the island

Crater Lake near the island - taken with telephoto lens

20090622_usa2009_0742נטע כשקרייטר לייק משמש לה תפאורה


Crater Lake Snowy Bankהצד השני של האגם אליו לא ניתן היה להגיע (הלבן בתחתית התמונה הוא שלג בצד 'שלנו' של האגם)

Crater Lake as sceneryהתמונה המקצועית ביותר של היום :-).


לאחר סיום המסלול האפשרי בקרייטר לייק אנו עושות פניית פרסה ונוסעות בחזרה לכיוון הכניסה לפארק.
ביציאה מהפארק אנו מכוונות לבקתה בה אנו אמורות לישון בלילה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Imnaha_Guard_Statio

אנו מתבלבלות בדרך ועושות עוד פניית פרסה (מוטיב חוזר בטיול שלנו) ומגיעות לעיירה Prospect. שם אנו עוצרות בסניף הדואר המקומי לשם קבלת הוראות מדויקות לבקתה. האישה בדואר מאוד נחמדה ומספקת פרטים על הדרך לבקתה (כולל שרטוט מפה), על חנות מכולת בדרך ומוכרת לנטע בולים של משפחת סימפסון.
אנו ממשיכות בדרך לבקתה ועוצרות לקנות מעט אוכל – פסטה, בצל, פלפל, שימורי עגבניות וחלב לקפה של המכורה בינינו. המקום מאוד קטן ומזכיר מכולות של פעם בארץ – אין כמעט פרסומות ובהשוואה לפלסטיות והסטריליות של הסופרים בהם היינו המקום נראה עזוב. כולם מאוד נחמדים ועוזרים לנו למצוא את שאנחנו מחפשות.
הדרך לבקתה עוברת בדרך כפרית אמתית של נתיב וחצי המשמש את שני כיווני התנועה, היא מפותלת ומיוערת ברובה ולכן הנסיעה די איטית. אנו יורדות לדרך החצץ המובילה לשטח הקמפינג הצמוד לבקתה ונוסעות כברת דרך. בדרך אנו רואות צבי (אך לא מספיקות לצלם) והרבה מאוד פרפרים.
כשאנו סופסוף מגיעות לבקתה אני מגלה ששכחתי לאשר את ההשכרה 3 ימים לפני המועד ושאיסוף המפתח אפשרי מעמדת ה-State Park הנמצאת ליד הצומת בכניסה לעיירה. אנו עושות פניית פרסה ואני מנסה לנסוע במהירות האפשרית לעמדת הריינג'רים לפני שסוגרים (בשעה 16:00).
לצערנו לא הספקנו להגיע לעמדה בזמן ולא היתה אפשרות לקחת מפתח. אנו מחליטות לחזור ל-Prospect לדיינר לאכול ולהחליט מה לעשות. בדיינר אומרים לנו שבספרייה (על אותו רחוב מרחק של כמאה מטרים מהדיינר) יש אינטרנט ואפילו גישת WiFi מכיוון שהספרייה כבר סגורה. אנו נוסעות לשם ומתכננות בעזרת המחשב וה-WiFi את המשך הנסיעה. נופלת ההחלטה להמשיך הלאה ל-Grants Pass ולהקדים את הלו"ז ביום. אם נהיה עייפות נעצור ונישן בדרך.
כדי לשפר את ההרגשה אנו נכנסות לדיינר – כדי להתאושש מהאכזבה של הלינה ולאכול ארוחת צהריים מאוד מאוחרת. ה'דיינר' אינו טיפוסי למה שרואים בטלוויזיה ולכאלה שנתקלנו בהם במקומות אחרים. מדובר ב: Prospect Cafe & Trophy Room. הקירות עשויים או מחופים עץ, ישנן מזכרות ציד שונות (לשמחתנו לא הרבה ראשים) והמקומיים יוצאים ונכנסים כשנראה שכולם מכירים את כולם. המקום כל כך קטן וכפרי שאין להם אתר אינטרנט. 🙂
נטע אכלה אומלט גבינה וירקות ונהנתה והתרעננו עם משקאות קלים. השארנו טיפ נדיב בשל היות המקום ידידותי כל כך והעזרה שניתנה לנו קודם.
יצאנו והחלנו לנסוע לכיוון Grants Pass, יש לנו הזמנה למוטל ליום הבא ואנו מתכווננות להגיע לאותו מקום פשוט בהקדמה של יום.