רקע והיום הראשון (שכל כולו טיסות) – 27.3.2015

(פורסם לראשונה בפורום ׳צפון אמריקה׳ באתר למטייל)

נפצח במידע חיוני: מי בנוסעים ומה היו השיקולים מאחורי התכנון.

הנוסעים:
סבא בן אוטוטו 81 שאוהב מכוניות ישנות, מעט היסטוריה צבאית ולטייל ברכב, בת/דודה בת 40 שחולה על ארה״ב ומתעניינת בעיקר בקולנוע, טלוויזיה ותרבות אמריקאית ונכדה/אחיינית בת 15 שמתעניינת בכוכבי בידור, אופנה, שופינג (3x) ונופים.

מה עמד מאחורי התכנון?

הגורם בראשון הוא ביקור משפחה – אח שלי נמצא ברילוקיישן בפאלו אלטו וזו הזדמנות מצוינת לבקר שוב בארה״ב. הגורם השני שהשפיע על התכנון היה תחומי העניין השונים ומה ראינו בביקורים קודמים בארה״ב מה עדיין לא. הגורם השלישי הוא הזמן הקצר בו רצינו להספיק כמה שיותר תוך התחשבות במיגבלות הגיל והכושר.

בשל אילוצים משפחתיים חיוביים (חתונה) ידענו מראש שהיום של הטיסות יהיה יום קשה במיוחד.

יצאנו כבר אחה״צ (של ה-26.3) לירושלים לביקור משפחתי שלאחריו החתונה. מירושלים (לאחר איסוף האחיינית) נסענו למודיעין משם הוקפצנו (ע״י אח נוסף) לנתב״ג.

מכיוון שהטיסה שלנו הייתה ב-27.3 בשבע בבוקר הרי שהגענו לנתב״ג מעט לפני 2 בבוקר אבל עם המעבר לשעון קיץ הפסדנו/הרווחנו שעה.

התחלנו את תהליך הצ׳ק אין ב-4:00 כמתבקש (צ׳ק אין מהבית נעשה 24 שעות לפני הטיסה). היו לנו עיכובים מעיכובים שונים כולל צורך שלי להאריך את תוקף התעודה הביומטרית כך שסיימנו את כל התהליך והגענו לשטחי הדיוטי-פרי רק בשעה 5:30 לערך.

הטיסה למדריד יצאה בזמן ונחתה בזמן (5:30 שעות) אבל הייתה מאוד לא נוחה – איירבוס 319 עם מעט מאוד מקום לרגליים וארוחת בוקר (כשרה) כמעט לא אכילה (אומלט ספוגי, רטוב ומלוח יתר על המידה).

במדריד נחתנו בזמן והחלפנו מטוס באותו טרמינל 4S – הטרמינל מאוד יפה , חדש ומעוצב אבל העובדים לא ממש מדברים אנגלית שוטפת מה שהאריך מעט את הבידוק הבטחוני. הגענו לשער שלנו בדיוק בזמן לבורדינג (מרווח של שעה ו-20 בין נחיתה להמראה).

הטיסה ממדריד לשיקגו הייתה ממש בסדר גם אם ארוכה (9:30 שעות) – איירבוס 330, מקום לרגלים, מסכים אישיים עם אופציות בידור שונות, כולל חיבורי usb. הארוחה (כשרה) הייתה בסדר והארוחה השנייה גם היא הייתה בסדר. בסה״כ הטיסה עברה בשלום למרות שהיו תלונות גם מהאחיינית וגם מהאבא על אורך הטיסה. כולנו הצלחנו לישון מעט במהלך טיסה זו.

הגענו לשיקגו בזמן, התארגנו בלי לחץ (חוץ מהלחץ הרגיל של למצוא דרכונים ואיפה הטופס שמילאנו בטיסה?????? :-)) ועמדנו כחצי שעה בתור להגירה. פקידת ההגירה הייתה מאוד נחמדה וחייכנית וקיבלנו חותמות ללא כל בעיה. אבא אפילו לא היה צריך לתת טביעות אצבעות. לאחר ההגירה עברנו לקבל את המזוודות שכבר חיכו לנו על המסוע והמשכנו הלאה למכס.

עברנו את המכס בקלות והמשכנו לקונקשיין של one world/american בהמשך המסדרון. שם כבר לא היה תור ותוך 3 דקות הפקדנו מחדש את המזוודות וקיבלו בורדינג פאס חדשים. אחרי דקה הפקיד גם קרא לנו חזרה כדי לדאוג שנשב ביחד.

עלינו על ה-airTrain וירדנו בתחנה הבאה – טרמינל 3. מכיוון שהטרמינל גדול ביקשנו הכוונה מאחד העובדים שהפנה אותנו לתור הבידוק הבטחוני. עמדנו בתור כרבע שעה וכשהגענו לסופו הסתבר שמכיוון שהייתה לנו הערה של TSA PRECHEKED על הבורדינג פאס יכולנו ללכת לתור אחר קצר יותר. בכל מקרה מכיוון שהייתה לנו את ההערה הזו יכולנו לא להוריד נעליים ולעבור בשער שיקוף פחות פולשני (ממש כמו בכניסה לקניונים אצלנו).

הגענו קרוב לשער שלנו ונותרו לנו כשעתיים לפני הטיסה אז החלטנו להתחזק בעזרת Starbucks – כל אחד עם המשקה המועדף עליו ומאפין בננה ואגוזי מלך לכל אחד מכיוון שאין אוכל בטיסות פנימיות אלא בתשלום. כמובן שכשהתקרבנו יותר לשער מצאנו ממש מולו Starbucks גדול יותר עם מקומות ישיבה.

עלינו על המטוס בזמן ובלי שום בעיה ועיכוב והמראנו בזמן לכיוון לוס אנג׳לס. הטיסה לוקחת כ-4:30 שעות ועברה בשלום אף שבדרך שאלו אם יש רופא או פרמדיק על המטוס. נחתנו אפילו מעט לפני הזמן בלוס אנג׳לס, חיכינו מעט למזוודות ויצאנו כדי לקחת את השאטל לחברת ההשכרה (אלאמו דרך אופרן). עברו די הרבה שאטלים אחרים לפני שהשאטל המשותף לאלאמו ונשיונל הגיע (האוטובוס דווקא בצבע כחול מה שדי הפתיע אותי). לאחר כ-10 דקות נסיעה (הלחץ התחבורתי ב-LAX לא פוחת גם בעשר בלילה ביום שישי) הגענו למשרדים של אלאמו שם תהליך איסוף הרכב ורישום הנהג הנוסף לקח (כולל תור) כ-10 דקות.

בחרנו את הרכב שלנו (שברולט קפטיבה) והתחלנו לנווט למלון בעזרת מפות גוגל מודפסות. תוך 2 דקות התבלבלנו בגלל עיקוף וניסינו לנווט בעזרת מכשיר ה-gps שהבאנו מארץ שבדיוק נגמרה לו הבטריה. עצרנו ברחוב צדדי ודי נטוש והצלחתי לצוד את כבל ההטענה לאוטו של ה-GPS וכך יכולנו לחזור ולנווט בשלום למלון.

הגענו למלון בסביבות חצות. עברנו תהליך רישום קצר, הכנסנו את האוטו לחניה ועלינו לחדר שלנו. עוד קצת שתיה (קפה אמריקאי בלי כלום) והרגעות והלכנו לישון לאחר ששלחנו הודעה שהגענו ליעדנו למשפחה המורחבת.

והנה מספר תמונות מהיום – מן הסתם שדות תעופה ומטוסים:

IMG_0843

https://www.flickr.com/photos/aviatiko/16981908257/in/dateposted-public/

IMG_0851

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *