ארה"ב 2011 היום האחד-עשר – 9.10

התארגנו בקלות בבוקר ולאחר ארוחת בוקר קלה (קפה ויוגורט) ושטיפת הכלים וידאנו שלא שכחנו דבר ובעזרתו של ריאן יצאנו מהחניה ושמנו פעמינו ל-Gilroy לעשות שופינג!

אני נהגתי ואבא היה אחראי ג'יפיאסית. בדרך החוצה מסן-פרנסיסקו עברנו ליד נקודות עניין שהיו מוכרות לי מהתכנון המקורי ליום זה כמו המאפייה השכונתית עם הג'בטות המומלצות (היה תור בחוץ!), הכיכר/פארק בו תסתיים תהלוכת יום קולומבוס באותו יום (Washington Square). ההכנות לתהלוכה נראו בכל מקום בשכונה (North Beach) וכללו מחסומים בצידי המדרכות והמפגן של מכוניות ספורט של פרארי בכיכר וושינגטון כבר בשעה 8:30 בבוקר.

מלבד זאת הדרך ל-Gilroy אינה מעניינת במיוחד וברגע שיוצאים מהעיר מדובר על נסיעה באוטוסטרדה חסרת כל ייחוד. לאחר מעט התבלבלות בירידה מהאוטוסטרדה לכיוון ה-Outlet הגענו לחלק בו יש חנות של Claire's – רשת חנויות למוצרי שיער ותכשיטים בה שירה ביקשה שנבצע קנייה. חנינו מול החנות ונכנסנו. הרמנו טלפון לשירה (סביבות השעה 20:00 או 20:30 בישראל) לקבל הכוונה לגבי צבעים אהובים עליה ועל עפרה. מיד בתום השיחה עם שירה קיבלתי טלפון מאמא שדאגה לנו מכיוון שלא שמעה מאיתנו יום וחצי. הכל, כמובן, היה בסדר ואמא שמחה לשמוע שדיברנו עם שירה ושירה מרוצה. 🙂

המשכנו מעט בקניות (בגדי ספורט בחנות של Champion, מלחיה ופלפליה לגדעון ואורן) אולם לאחר כשעה וחצי בחלק זה של המתחם הרגשנו שמיצינו את עניין הקניות ליום זה. החלטנו לצאת ולהמשיך בנסיעה ל-Fresno כשאנו עוצרים ביציאה מהמתחם למלא דלק.

התוכנית הייתה לנסות ולהגיע למוזיאון החקלאי של מרסד (Merced) ולכן עלינו על כבישים קטנים יותר לשארית היום. ראשית עלינו על כביש 15, ממנו לכביש 30 וממנו לכביש 140 בואכה Merced. מכיוון שהכבישים קטנים יותר המהירויות בדרך כלל נמוכות יותר והנוף הוא נוף 'קליפורני' אחר – הרבה חוות ויישובים קטנים יותר ושדות עד קצה האופק.

אבא התחיל ממש להנות. מדובר בדרכים מהירה יחסית (בדר"כ המהירות המותרת היא 50 מייל לשעה) שלאורכה זרועות עיירות חקלאיות. לאחר כמה עיקופים בשל עבודות בכביש אפילו יצא שסיירנו באיזו עיירה שאת שמה לא ידענו אך היה מרשים לראות את המרחקים בין 'שכנים' – לעיתים מדובר ב-5 דקות נסיעה במהירות של 50 מייל (80 קמ"ש) בין בית אחד למישנהו (כלומר כ-6.5 ק"מ).

משני צידי הדרך משתרעים שטחי חקלאות ענקיים  של מאות ואלפי דונמים ובהם גידולים שונים כמו שקדים, חיטה, כותנה, גפנים הדרים ומדי פעם באמצע החלקה החקלאית רואים משאבת נפט – 'חרגול'. ראינו גם מספר פעמים את המוביל הארצי של קליפורניה בצד הדרך כמו גם מפעלים שונים שנראה שהוקמו באמצע שום מקום עד שרואים שיש להם תחנת רכבת משלהם להעמסת ופריקת סחורות וחומרי גלם.

בעיירות הקטנות יותר רואים הרבה טנדרים או מה שהאמריקאים מכנים Pick-Up Trucks ובעוד שבכניסה לערים הגדולות ולפרבריהן ראינו הרבה סוכני מכוניות כולל BMW, פולקסווגן ו-Kia סוכנויות המכוניות בחלק זה הן בעיקר של חברות אמריקאיות (Chevrolet ו-Ford  מככבות) ובאלה רואים פחות מכוניות משפחתיות והרבה יותר טנדרים.

באיזו עיירונת אבא ראה סוכנות של John Deer ורצה להיכנס לבדוק בנוגע לגלגלים של המתחחת שלו. לצערנו המקום היה סגור באמצעים לא קונבנציונליים – בולדוזר ג'ון-דיר שהועמד אל מול הדלת הראשית. 🙂

הדרך לוקחת את הזמן שלה אבל אבא ואני נהנים – אני מהרגשת הדרך הפתוחה (road-trip!) ואבא מהמראות החקלאיים הנגלים לפניו ('תראי מה זה, מתחחת של 20 מטר רוחב', 'ראית את זה? הוא בטח משקה 40 מטר במעבר אחד') ומהעלאת זכרונות על מישהו מחדרה שנסע בשנות הארבעים/חמישים לקליפורינה ללמוד אגרונומיה והביא תכנונים לכלים חקלאיים כמו אלה ששימשו במטעי פקאן.

בירידה מכביש 30 לכביש 140 עצרנו במק'דונלדס לארוחת צהריים. היה תור מדהים, ממש קיבלנו מספר! ולאחר כ-20 דקות המתנה קיבלנו את האוכל. הסניף עצמו לא היה משהו אבל כרזות הכריזו על שיפוץ קרוב ואיזשהו חוואי דיבר איתי על כך שאובמה הורס את המדינה. למעשה הזמנו רק צ'יפס גדול ומילקשייק לכל אחד ואבא די נהנה מהארוחה הראשונה שלו במק'דונלדס.

כשהגענו ל-Merced לצערנו גילינו שאין באמת מוזיאון חקלאות  – יש רק איש מבוגר שתחביבו הוא שימור ושחזור כלים ישנים (מכל הסוגים). המקום גם לא בדיוק פתוח אך צ'רלי היה מאוד חביב ופתח עבורנו את המחסנים השונים שלו ושמח לדבר איתנו ולספר לנו עליו ועל משפחתו. עמו היה חבר נוסף שהיה שתקן יותר אך נראה היה שהם מבלים את זמנם ב'פאב' של צ'רלי ובהתעסקות בכל מיני מכונות כשבא להם.

אבא כמובן התלהב מהמקום ומהמכונות ושוחח עם צ'רלי על פריטים שונים ועל ההיסטוריה של אבא עם פריטים דומים בארץ ועל חקלאות ארץ ישראלית של פעם. אבא גם צילם המון דברים ואם אצליח להושיב אותו מתישהו מול המחשב ואנסה להוסיף מידע לתמונות הרבות שצילם.

נפרדנו מ-Charlie בחמימות רבה והמשכנו בדרכנו כשאנו עוברים מ-Hwy140 לכביש 99 – Golden State Highway.

לאחר מעט התבלבלויות שנגרמו בגללנו ולא בגלל הג'יפיאסית (לא צייתנו לה באופן עיוורבנקודה בה כן היינו אמורים לציית לה באופן עיוור) מצאנו את המוטל שלנו ללילה זה ב-Fresno. מדובר במוטל מעט משודרג אף שהוא עדיין שייך לרשת המוטלים החסכוניים החביבה עלינו – Motel6. יש אינטרנט אלחוטי חינם בחדרים (מקבלים קוד בעת הצ'ק-אין) והמלון עצמו נראה מטופל היטב. לאכזבתנו לא היו שירותי כביסה במלון.

התארגנו בחדר ואבא נכנס להתקלח – אני גנבתי את הבגדים שלו ואת שאר הכביסה המלוכלכת ויצאתי לתור את פרזנו ולחפש אחר מכבסה. הבחור בקבלה ניסה לתת לי הוראות אך לא הצלחתי למצוא את המקום. חזרתי לחדר ולאבא והחלטנו לנסות שנינו ביחד למצוא את המקום ולעשות כביסה. קיבלנו הוראות חוזרות אצל הבחור בכניסה ושנינו גם יחד לא הצלחנו למצוא את המקום. חזרנו לחדר במחשבה שננסה לעשות כביסה למחרת.

הערב היה עוד ערב שקט בו אכלנו מהרכב הצידנית שלנו ועסקנו כל אחד בענייניו – אני באינטרנט (קצת) ובטלוויזיה ואבא בקריאה ופתירת תשבצי סודוקו. מתחילים להרגיש את הספירה לאחור לטיסה לניו-יורק ולחזרה הביתה ויש הרגשה כללית שפרק הזמן הזה של טיול מתאים בול להרכב שלנו. 🙂

מאוחר בערב גם דיברנו עם אמא שכן אנו יודעים שהיא קמה מאוד מוקדם ואין סיכוי שנעיר אותה. 😀 נשמע היה שאמא שמחה שאבא נהנה כל-כך היום ושהיום הזה היה עמוס חוויות חקלאיות עבורו.

והנה תמונות היום שצולמו כולן במצלמה של אבא:סן-פרנסיסקו - Pier 39

 

 

 

ארה"ב 2011 היום העשירי – 8.10

היום הוא יום כיפור ולכן אין תוכניות מלבד להישאר בדירה ולהעביר את הצום בקלות יחסית.

במהלך היום שמענו את המטוסים של ה-Blue Angels אך לא יצא לנו לראות אותם למרות שהתצוגה האווירית שודרה בערוץ מקומי אותו לא הצלחתי למצוא.

אבא  יצא בערב לבית חב"ד כדי להשתתף בתפילת הנעילה וכשחזר דאגתי שישתה ואז ישבנו ואכלנו ארוחה מפסקת. במהלך הערב דיברנו על התוכנית לימים הקרובים והחלטנו לצאת מוקדם בבוקר וליסוע ישר ל-Gilroy ומשם דרומה לכיוון הלינה המוזמנת לנו ב-Fresno.

החלטנו לוותר על התוכנית המקורית למחר לבקר בצ'יינה טאון ובמוזיאון הקרוניות ולצאת מהעיר בבוקר בכדי לעשות קניות ולרווח את הדרך.