ארה"ב 2011 היום התשיעי – 7.10

את היום פתחנו עם השכמה של העובדים מעבר לקיר הבונים בית חדש במגרש שעד עתה היה ריק – לפי ריאן היה זה אחד מהמגרשים הריקים הבודדים שנותרו ב-North Beach. אני הרגשתי לא כל-כך טוב ומאוד עייפה ולכן אבא יצא לבדו לשוטט בסביבה הקרובה (דאגתי שיהיה עם הטלפון הסלולארי כדי שנוכל למצוא אותו במידת הצורך).

הנה מספר תמונות מהצעידה של אבא:

התוכנית הייתה להספיק די הרבה ביום זה למרות שמדובר בחצי יום מכיוון שזהו ערב יום כיפור. חשבנו ליסוע לגן התה היפני על הבוקר שכן הכניסה חינם עם מגיעים עד 10:00 אך החלטנו לוותר. התוכנית כללה גם ביקור ב-San Francisco Federal Reserve לסיור חינמי היוצא בימי שישי בשעה 12:00 אולם בעקבות הדיווחים על Occupy Wall Street והפגנות דומות במרכזי עסקים בערים גדולות נוספות החלטנו לוותר גם על כך. מכיוון שמעל לחצי התוכנית בוטלה החלטנו ללכת כיוון הנמל ולראות מה בא לנו לעשות.

הרחוב למעשה יורד לנמל וכך מצאנו את עצמנו תוך מספר דקות ליד הרציפים. לא הייתה תוכנית ללכת ל-Pier 39 המפורסם בו שוהים כלבי הים שכן אבא ראה אותם בביקור הקודם שלו בסן-פרנסיסקו וגם אני ראיתי כלבי ים בביקור קודם בסן-דייגו. מכיוון שכך נהנינו מהיום השמשי ומהאווירה החגיגית ששררה ברציפים עקב Fleet Week. ראינו מתקני גיוס של המארינס (מראים האמר וניתן להצטלם עם המגייסים שכולם שריריים להפליא). הנה מספר תמונות (בעיקר של אבא שהיה חתיך במיוחד באותו יום):

מכיוון שרחוב Stockton נגמר (או מתחיל) במזח 39 הרי שלמעשה הגענו למרכז ההתרחשות של הנמל. ניתן לראות גם רציפים אותם מתחילים לשפץ ושככל הנראה יהפכו לשטחי מסחר נוספים. לאחר התרשמות של כמה דקות וניסיון להבין מה בא לנו בעצם לעשות ולראות בסביבה גיליתי את Rainforest Cafe עליו שמעתי בפורום ומכיוון שכך גררתי את אבא פנימה. נכנסנו כשמקום אינו צפוף במיוחד (לא היה צורך באיתוריות עליהן קראתי) ומיד עלינו למעלה לשבת מכיוון שהחלק התחתון של המסעדה הוא למעשה בר וחנות מזכרות. התיישבנו והזמנו קפה (מגעיל עד מגעיל מאוד) ואת 'מנת הבית' – קינוח הנקרא וולקנו. מכיוון שמדובר היה בשעות הצהריים המוקדמות והעקבות ההמלצות בפורום לקחנו מנה אחת לשנינו. הנה מספר תמונות שימחישו טוב מכל את המקום ואת המנה. 🙂

אבא מנסה להפוך את הקפה למשהו שניתן לעכלהתפאורה מסביב

לאחר סיום הארוחה יצאנו שוב לרחוב להתרשם מהמראות. מכיוון שמדובר בשיאו של Fleet Week היה גם מופע קצר של ה-Blue Angels שלמעשה התאמנו לקראת המופע המרכזי של שבוע הצי שנערך בשבת. מכיוון שכבר ראינו את המופע שלהם (וצילמנו כמובן) היה נחמד 'להיתקל' בהם שוב.

לאחר הסתובבות בין החנויות והתאפקות לגבי קניית ממתקים ומזכרות החלטנו לחזור לכיוון הדירה ולנסות ולעבור בדרך בסופר כדי שנוכל להכין ארוחה מפסקת חמה. ממש בדרך היה סופר של Safeway בו הצטיידנו ביוגורטים, אורז לבן, לחם דגנים ארוז ועוד בכדי שישמשו לנו גם לכמה הימים הבאים.

אחה"צ המוקדמים עברו בנעימים כשאני מכינה אורז ואנו אוכלים ארוחה מפסקת בזמן ועושים את דרכנו לבית חב"ד הנמצא סמוך מאוד לסופר דרכו עברנו בצהריים. מסתבר שהאתר עליו הסתמכתי לגבי שעת כניסת החג עבד לפי שעות הקיץ בישראל ולא נתן את הזמן בו החג יכנס באמת בסן-פרנסיסקו כך שישבנו ליד בית חב"ד כשלושת רבעי השעה ואז נכנסו וחיכינו לתחילת התפילה.

זוהי למעשה דירונת חב"ד בה יש אולם גדול ומחופה פרקט המשתמש לתפילה כשבמרכז החדר מעמידים פרגוד לשם חציצה בין 'עזרת נשים' לאולם התפילה. היה מאוד מרענן מבחינתי להיות באותה קומה כמו הגברים בבית הכנסת שלא לדבר על כך שלא היה חם ומחניק כמו בעזרת הנשים של ילדותי. כמובן שרוב הנשים שהגיעו היו ישראליות וישראליות לשעבר- מי שעזבה לפני הרבה זמן, מי שבאה לעזור לילדים ומי שגרה בשכונה קרובה ורק בימים האחרונים נודע לה שיש מקום קרוב אליו היא יכולה ללכת ביום כיפור. שתיים מהנשים אף היו מחיפה במקור.

הטקס עצמו היה מאוד אחר – התפילה היא בנוסך אשכנז – כל ת' הופכת ל-ס' והחזן מתפלל חלקית ונותן לרבי לתת הסברים באנגלית ולכוון לעמוד הנכון בשעה שהוא ממשיך בתפילה באופן חרישי ובקצב מעורר אי-נוחות. חלק מהדברים מתורגמים לאנגלית וחלק כתובים באופן פונטי בשביל מי שאינו קורא עברית. כל העניין היה מאוד ידידותי למשתמש ולקח כשעה ורבע. לאחר הסיום צעדנו לנו במעלה הגבעה 'הביתה' והמשכנו ערב שקט בבית כולל שיחת טלפון לאמא.

פרטי בית חב"ד:
North Beach Chabad
20 Lombard Street
S. Francisco, CA 94133-2317
Ph:  415-968-9907

ארה"ב 2011 היום השמיני – 6.10

התעוררנו ליום סגרירי עם צפי לגשם ועקב כך החלטנו לוותר על Point Lobos Natural Reserve כמו גם על הסתובבות במונטריי והחלטנו לנסות להספיק את הרכבת ב-Roaring Camp Railroads. מראש החלטנו על הרכבת שנוסעת ביער של עצי רדווד (בניגוד לרכבת שיורדת לחוף).

הרכבת היחידה ביום זה היא בשעה 11:00 והדרך למקום הצדיקה את ההחלטה שלנו לשים פנינו ישירות לשם מכיוון שהייתה מעט פקוקה וירד גשם לכל אורכה. בשלב מסוים פספסנו פנייה ועצרנו לתת לג'יפיאסית לעשות חישוב מחדש ממש מול מוסך עם תצוגת טיירים מרשימה. אבא כמובן ניצל את ההזדמנות וקפץ כדי לבדוק בנוגע לגלגלים למתחחת שלו. אני סירבתי לשתף פעולה ואבא נאלץ להתמודד לבד באנגלית. הוא חזר בלא כלום. (צחקוק מרושע)

המשכנו בדרך ועברנו דרך עיירה/שכונת מגורים מטופחת כשבשלב מסוים נתקלנו גם בשיפוצים בכביש. אבא התפעל מהכלים ומהסדר המופתי בו הכל מתנהל כולל ניהול התנועה מסביב לאתר הבנייה.

הגענו למקום בשעה 10:30 לערך והיינו המכונית היחידה במגרש החניה. המקום מאוד יפה ומטופח אך, כנראה בגלל הגשם, נראה נטוש. נכנסו למתחם הכולל בתי עץ הפרושים ומתפקדים כעיירה קטנה מעידן הבהלה לזהב. הכל שמור כחדש ובכל מבנה יש כמובן חנות עם מזכרות. קנינו כרטיסים לרכבת והלכנו לתחנה לחכות במקום מוגן מגשם. בתחנה ישנו גם המשרד שאחראי על הניהול של המקום וחדר ההמתנה הזערורי מוסק באח.

מעט לפני 11:00 החלו להצטרף אלינו אנשים נוספים ביניהם גם זוג מאוד נחמד מג'ורג'יה – הוא חוואי (תרנגולות ובקר) והיא מורה שבדיוק פרשה לפנסיה. הם נוסעים כל פעם למקום אחר בארה"ב בניסיון לראות כמה שיותר דברים. יום לפני כן היו בפארק סקויה וקינגס ונתקלו בשלג ובקור עז.

הרכבת הגיעה – מדובר בקטר קטן מונע דיזל (הרבה פעמים הרכבת נוסעת עם קטר גדול ומרשים אך הפעם יש מעט אנשים אז הלכו על הקטר הקטן) ושני קרונות. קרון אחד פתוח עם חופת ברזנט וקרון שני מעץ עם חלונות גדולים ללא זגוגיות. אבא התחיל כמובן לדבר עם הנהג ועם המבקר/מדריך וכך חלפו להן עוד כמה דקות.

ברגע שנשמעה הקריאה לעלות על הרכבת (!All aboard) גילינו שבסביבה היו עוד כמה וכמה אנשים כולל משפחות עם ילדים וכולם מתכוונים לעלות לרכבת.

לאחר שכולם עלו לרכבת החלה הנסיעה מלווה בהסברים של מבקשר הכרטיסים ולעיתים רחוקות הערות מחכימות של הנהג. הנסיעה הייתה מאוד חווייתית ונראה שאבא מאוד נהנה. הנסיעה היא ממש בתוך היער על גבי מסילה צרה מסוג אלה שנועדו במקור לשינוע גזעי העץ לאחר כריתתם. מכיוון שהקרונות פתוחים והמסילה צרה ההרגשה היא של נסיעה במעבה היער כשהעצים במרחק נגיעה, חלקם אכן היו במרחק נגיעה אולם התבקשנו שלא להושיט ידיים החוצה. 😉

לאחר כ-50 דקות נסיעה וטיפוס שעברו ביעף הגענו לתחנה באמצע היער בה התבקשנו לרדת בזהירות מהקרונות לקרקע – הכל היה מאוד מחליק בשל הגשם והלחות. אני כמעט עפתי מהמדרגה האחרונה אך הצלחתי לנחות בשלום. בחניה זו שוהים כ-10 דקות ויש אפשרות ללכת לשירותים (לא הלכנו ולכן אני לא יכולה להעיד על טיבם). מבקר הכרטיסים נותן גם הרצאה קטנה על גילם של העצים, איך הם נשמרו וניצלו מכריתה ונותן מידע נוסף על ההתרבות של עצי הרדווד כמו גם דרישה לכבד את 'אמא אדמה'.

לאחר ההרצאה עולים בזהירות חזרה לרכבת וחוזרים לתחנת הבסיס תוך שימוש באותה מסילה אך עם לולאה שונה – הנהג והמבקר מתאמים את הזזת המסילה מול מרכז שליטה במחנה למטה ואז מזיזים את המסילה בצורה ידנית.

חזרנו לתחנה בעמק כשאנו מאוד מרוצים מהחוויה. ניסינו להסתובב עוד מעט במקום אך הגשם הבריח אותנו (כמו גם את שאר האנשים)חזרה למגרש החניה ולמכונית שלנו. בדרך למגרש החניה נוכחנו לדעת שהמשפחה עם הילדים הקטנים היא משפחה סקנדינבית הנוסעת בקראוון.

מספר תמונות (לא קטן) מהחוויה:

ותמונות מהמצלמה של אבא:

במכונית עשינו הפסקת עשר מאוחרת וקצרה והחלטנו 'לרדת' לכיוון החוף ולבקר בסנטה קרוז.

בדרך היה עדיין מעונן אך הגשם התמעט וכשהגענו לסנטה קרוז כבר יצאה שמש.

הסתובבנו מעט בסנטה קרוז בנסיון להבין על מה המהומה אולם מכיוון שלא הייתה לנו תוכנית מראש לבקר במקום לאחר כמה סיבובים נכנענו ובעזרת הג'יפיאסית החביבה עשינו את דרכנו לבית קפה במרכז מסחרי שם קנינו קפה (הפוך, אמיתי וטוב!) ועוגות כארוחת צהריים. נהננו מהשמש ולאחר ההפסקה חזרנו לאוטו והחלטנו שהיעד הבא שלנו יהיה החדר בדירה שהוזמן מראש בסן-פרנסיסקו. מכיוון שכך התקשרתי לבחור (ריאן – חמד של בחור!) לראות מתי ניתן להגיע. לא הייתה תשובה ולכן פשוט התחלנו לסוע.

נסענו על כבישים ראשיים יותר והתרחקנו מהים כשאנו סומכים על הג'יפיאסית. כמובן שאחרי שצלחנו די הרבה תנועה עמוסה ונכנסנו לתוך סן-פרנסיסקו לג'יפיאסית נעלמה הקליטה הלווינית ולכן עמדנו בצד והחלטנו לנסות לתפוס שוב את הבחור. הפעם ריאן ענה ואמר שיהיה בבית בסביבות שש בערב מה שהותיר לנו כשעתיים וחצי.

מכיוון שכך החלטנו לסוע לראות את פאלו-אלטו ולראות אם נצליח לבקר, שוב, באוניברסיטת סטנפורד (רעיון של אבא, זכויות שמורות). הנסיעה לפאלו-אלטו לקחה מעט זמן ואז למעשה חצינו את העיר תוך מעבר ב-Main Street שם ראינו את החנות של אפל ואת האנשים שבאו להביע אבל על מותו של סטיב ג'ובס.

הגענו לסטנפורד בסביבות השעה 16:00 ולאחר מעט הסתובבות החלטנו לוותר על ביקור בקמפוס אך רצינו להגיע לחנות המתנות כדי להביא מזכרת לנטע. הסתובבנו עוד מעט עד שמצאנו את חנות המתנות וחניה ונכנסנו. הכל ממותג לחלוטין בסמלי סטנפורד. אבא התחיל להסתכל על סווטשירטים ($30) וכובעים ($25) אך בסוף הסכמנו על מחזיק מפתחות ($6). כשבאנו לדלפק כדי לשלם שאלו אותנו איזו שפה אנו מדברים ונראה היה שהמוכרים מאוד מרוצים לראות לקוחות ממקום רחוק ואקזוטי כמו ישראל.

כשיצאנו מהחניה אבא הכריז שחייבים לבקר בבית ששימש את אריאל, ליאת והמשפחה כדי להצטלם עם הג'יפ לידו, אז זה מה שעשינו. אני צילמתי ואבא הצטלם וככל הנראה ראינו את בעל הבית החביב שמעולם לא ראינו לפני כן. כדי להימנע מחשד עשינו את כל הצילומים בזריזות וחזרנו למכונית כשעכשיו אנחנו מכוונים לסן-פרנסיסקו.

הנסיעה לסן-פרנסיסקו לקחה מעט יותר משעה כשבדרך הג'יפיאסית מכוונת אותנו היטב ואנו עוברים את העיר כשהשקיעה והחשיכה יורדות. בתוך העיר עברנו גם את Moscone Center  בו נערכים מדי שנה כנסי המפתחים של אפל – כמובן שלמרות שנהגתי והתנועה הייתה עמוסה הספקתי להצביע על הבניין ולהסביר את חשיבותו לטובת אבא. 🙂

לאחר מעט סיבובים ליד הדירה בחיפוש אחר חניה עצרנו בצד והרמנו טלפון לבעל הבית וביקשנו הכוונה לחניה בתשלום. הוא הציע שנשתמש לפחות באופן זמני בחניה של השכנים שלו ויצא לקראתנו כדי לעזור ולכוון אותנו בחניה עצמה הממוקמת מתחת לבניין. כשנפגשנו הוא עדכן אותנו שהוא דיבר עם השכנים להם שייכת החניה והיא פנויה לשימושנו במהלך כל השהות שלנו!

עלינו למעלה ופגשנו את הכלב (בולדוג מכוער וידידותי להפליא וסקרנו את הדירה העשויה בטעם טוב. התארגנו בחדר, הוצאנו את הדברים מצידנית הקלקר למקרר ועשינו לנו ארוחת ערב קלה. ריאן היה חביב מאוד והציע לנו כמה דברים לעשות כמו גם התנצלות על כך שבונים ממש מעבר לקיר חדר השינה בית חדש מה שאומר שמחר בבוקר תהיה לנו השכמה.

אנחנו בתורנו הסברנו לריאן את עניין יום הכיפורים והוא שמח לעדכן שהבעלים של הבית הנבנה (שהוא גם אדריכל) גם הוא יהודי ולכן הבנאים לא יעבדו ביום שבת כמו גם ביום ראשון.

לאחר צפייה בטלוויזיה וטעינה של כל המצלמות התארגנו ללילה והלכנו לישון.