ארה"ב 2011 היום השביעי – 5.10

מאחר שאתמול בערב כבר עשינו את הסיור במורו-ביי שתוכנן לבוקר זה אנו אורזים ועוזבים את המוטל להמשך הנסיעה בכביש 1. הפעם אני נוהגת ונראה שזו הייתה בחירה מצוינת.

אנו נוסעים מעט ומנסים להגיע ל-Moonstone Beach אבל מתבלבלים בדרך. לא נורא אנחנו זוכים לראות בתים אמיתיים של עיירת חוף הממוקמים במרחק נגיעה מהים על גבי רכס גבעות הנושק לים. אנחנו חוזרים לכביש 1 וממשיכים בדרכנו. השעה כבר קרוב ל-10 בבוקר והראות על הכביש בסדר אך מאוד מוגבלת לכיוון הים. היום מעונן עם רוח וטפטופים. בחדשות בערב הקודם דיברו על סופת שלגים מוקדמת בהרי הסיירה ועל הנזק הנגרם לחקלאים (בעיקר בעלי הכרמים) כתוצאה מהגשם המוקדם והירידה הדרסטית בטמפרטורות.

אנו מחליטים לא להיכנס לשמורת San Simeon State Park למרות זכרונות הקמפינג הטובים שיש לי ממנה וממשיכים עד שמגיעים ל-Piedras Blancas Elephant Seals שם אנו יורדים שמאלה למגרש החניה ועוצרים. בכניסה למסלול ההליכה הקצר בכיוון דרום עומד מתנדב מבוגר שמסביר לנו שמה שאנו רואים הם גורים השוהים על חוף זה כ-3 חודשים בכדי 'לתפוס שמש' ולצמוח. בתקופה הזו הם אינם אוכלים אלא חיים מהשומן שלהם בעוד שהבוגרים כבר נדדו צפונה כדי לאכול. הודינו למתנדב רבות על המידע והלכנו להסתכל על היצורים האלה. אבא התלהב מחוסר הצורה שלהם ומהמפגש הראשון שלו עם פילי ים. הפילים עצמם שוכבים כמו שקים על החוף (זכויות יוצרים לתיאור שייכות לאבא) ואינם עושים הרבה. מדי פעם אחד מהם עושה דרכו לתוך האוקיינוס או יוצא ממנו (משתמשים באוקיינוס בכדי להתקרר). חוץ מזה לא הייתה הרבה פעילות.

חזרנו לאוטו ואכלנו ארוחת עשר כששחף עומד לנו על מכסה המנוע ובאיזשהו שלב מחרבן לנו עליו ללא כל התחשבות! רק ע"י הפעלת המגבים ויציאה מהאוטו הצלחנו להעיף אותו ואבא מיד שטף את מכסה המנוע עם המים שהיו לנו במכונית.

סיימנו לאכול ויצאנו ממגרש החניה כשהכיוון צפונה ואנו פתוחים למה שיזדמן בדרכנו אך איננו לחוצים לראות משהו ספציפי.

לאחר זמן מה הגענו לחלק העקלקל של הכביש ואבא ראה בפעם הראשונה את הנוף בזכותו כביש זה מפורסם. העננים התפזרו והייתה לנו שמש נפלאה וכך המשכנו לסוע במשך כשעתיים. אבא עדיין לא מתורגל במרחקים של ארה"ב וחשב שתוך חצי שעה העיקולים ייגמרו, לא כך היה. 🙂

ירדנו לפארק של Limekiln אבל כשהגענו לחניה אבא ואני העדפנו לא לעשות את המסלול. בפארק Julia Pfeiffer לא נותר מקום בחניה ולכן ויתרנו. כשהגענו ל-Big Sur נאלצנו למלא דלק (מילאנו בערב הקודם אולם זהו המחסור, היחיד, של נסיעה בג'יפ). המחיר היה בסביבות ה-$6 לגלון – פי אחת וחצי ממה ששילמנו עד כה ולכן מילאנו רק באופן חלקי. המשכנו ליסוע ולהתפעל מהדרך עד שהגענו למונטריי.

הגענו למונטריי ולמוטל המוזמן שלנו (מוטל 6, כמובן) בסביבות השעה 14:00 ונרשמנו בקבלה אך החדר עוד לא היה מוכן. מכיוון שכך חזרנו למכונית וחזרנו מעט בחזרה למסעדה של Denny's המרוחקת כמה מאות מטרים מהמוטל בצידו השני של הרחוב. מגרש החניה כמו גם המסעדה היו די נטושים ואבא קצת חשש משני חבר'ה צעירים שהסתובבו חסרי מעש במגרש החניה. בשל כך ניסינו לתפוס מקום במסעדה המשקיף על היציאה ממגרש החניה.

הארוחה בדני'ס נחמדה אך אינה מיוחדת. המנות היו גדולות ומשביעות אך אנו כבר מתגעגעים ל'אוכל אמיתי'. אבא לקח שוב אומלט עם ירקות וגבינה והיה מרוצה ואני אכלתי שניצל וצ'יפס.

משכנו מעט את הארוחה בכדי לאפשר למוטל לסיים את הכנת החדר שלנו וחזרנו אל המוטל בסביבות השעה 15:30. החדר אותו היקצו לנו עדיין לא היה מוכן וביקשנו וקיבלנו חדר אחר עם חניה צמודה. החננו את הרכב צמוד לחדר והוצאנו את הדברים. אבא לא היה מעוניין ללכת לאקווריום של מונטריי (שמבחינתנו היה תמיד בסימן שאלה) והחלטנו לנוח מעט במלון ולהנות מקצת שקט.

הערב עבר בנעימים עם ארוחה מקניות הסופר שלנו, קריאה וצפייה בטלוויזיה. הצלחתי להוריד את כל התמונות מהמצלמות למחשב אך נראה שדיסק הגיבוי החיצוני שלי שבק חיים. 🙁

הנה תמונות מהיום: