ארה"ב 2011 היום השישי – 4.10

התחלנו את הבוקר בחדשות שיש בעיית מים במוטל ולפיכך אין קפה. יצאנו מאוכזבים אך יש לנו סנדוויצ'ים ואוכל כך שמצבנו בסה"כ טוב.

נסענו בהכוונת הג'יפיאסית לסנטה ברברה כשהיעד שלנו הוא המיסיון העתיק בעיר. היום מעט מעונן אך לא גשום ואנו מגיעים בזמן סביר לעיר ואחרי מעט התברברות גם למיסיון. מההתברברות למדנו שאני צריכה להכניס יעדים ל-GPS ואם יש צורך כדאי פשוט לעצור בצד (בחניה מוסדרת) ולהכניס את היעד הבא. מה שכן, אנחנו כבר לא נלחצים ומאוד סבלניים זה לזו ולהיפך.

בדיוק כשהגענו למיסיון הגיע גם אוטובוס עם קבוצת תיירים ככל הנראה גרמנים או אוסטריים ולכן החלטנו לקחת את הזמן ולתת להם להיכנס לפנינו. נראה שייתכן וזו אותה קבוצה שאת האוטובוס שלה ראינו בחניה יום לפני כן ליד 'שוק האיכרים' של לוס אנג'לס. אנחנו משתהים בכניסה ונהנים מהנוף ומהשלווה השוררת במקום.

נכנסו וקנינו כרטיסים – $5 עבורי ו-$4 עבור אבא (אין הנחת AAA). אנחנו נכנסים לסיור במיסיון שמתהדר בהיותו עתיק – כנראה שהכל יחסי. בעוד שהגנים והבניין מאוד מטופחים ומשומרים להפליא לא מדובר במקום שמאוד דיבר אלינו. סיירנו במקום במשך כשלושת רבעי השעה בנחת אבל לא נרשמה ולו קריאת התפעלות אחת, מצד שני ההוצאה אינה גדולה ובכל זאת ראינו משהו שלא קיים בכל עיר בארה"ב. הנה מספר תמונות מהמיסיון:

ביציאה מן המיסיון אבא החליט שחיכינו מספיק ושחייבים לצם את האוטו ואת אבא עם האוטו והנה התמונות:
 

היעד הבא שלנו – העיירה Solvang. הדרך אינה דרך ראשית ויש מספר עיקולים וגבעות אך היא עברה באופן חלק וללא אירועים מיוחדים. הגענו לעיירה ומיד בכניסה יש מגרש חניה מסודר ושירותים. כשיצאנו מהאוטו הבנו שקבוצת האופנוענים בה הבחנו בכניסה לחניה היא קבוצה נוספת של תיירים ושוב מדובר בתיירים מגרמניה או אוסטריה שככל הנראה מתיירים את ארה"ב (או חלק ממנה) על גבי אופנועי ה-BMW שלהם. הלכנו למאפיה הצמודה למגרש החניה להזמין קפה ומשהו מתוק. אני הלכתי לשירותים הממוקמים בחניה מכיוון שלמאפיה אין שירותים ללקוחות. השירותים עצמם היו מהמאכזבים של הטיול – בסה"כ נקיים אך לא מומלצים וממש לא עומדים בסטנדרטים של העיירה המאוד מטופחת הזו. הכיבוד במאפיה, לעומת זאת, היה מצוין – לאטה סביר בהחלט, אני לקחתי עוגיית קינמון גדולה בעוד שאבא לקח מאפה שקדים. שנינו נהנינו מהבחירות שלנו וכל אחד טעם גם מהבחירה השנייה והסכים שהיא מצוינת. המאפיה/בית קפה חמודים מאוד ומאוד מטופחים וכשהגענו היו ממש לא עמוסים כך שיכולנו לבחור את מקום הישיבה שלנו ולהנות מהפסקה שקטה. הנה תמונות מהמאפיה:
 

לאחר הפסקת ההתרעננות יצאנו לסיור בעיירה. היה מאוד חביב אך הרגשתי שאנחנו מפספסים משהו ולכן נכנסנו לעמדת מידע שאוישה ע"י נשים מבוגרות במיוחד שלצערנו לא סיפקו לנו מידע נוסף אך ניסו לכוון אותנו למקומות התיירותיים יותר בעיירה. המשכנו להסתובב עוד כ-20 דקות וחזרנו לאוטו עם עצירת שירותים לפני המשך הדרך. הנה תמונות מהביקור שלנו ב-Solvang:
 

מסולבנג' הכוונה היא לעלות רשמית על כביש 1, הוא כביש החוף הנופי, ולעשות עליו את דרכנו צפונה. בקטע זה אבא נוהג ואני מנווטת ומצלמת אבל הדרך די שוממה ואני עייפה כך שאני מנמנמת בעוד אבא ממשיך לנהוג. אנו מגיעים ל-Pismo Beach אך מחליטים לא לנסות לראות את פרפרי ה-Monarch וגם הדיונות אינן מעניינות אותנו ולכן אנחנו ממשיכים כשהיעד הוא בעצם נקודת הלינה הבאה שלנו – Motel 6 ב-Morro Bay. תמונות מהדרך:
 

אנו ממשיכים בדרך ומגיעים ל-Maddona Inn שם אנו יורדים מהכביש ומחליטים לעצור לארוחת צהריים מעט מאוחרת. המקום נאה ואינו עמוס במיוחד ואנו מזמינים ארוחה קלה. אבא נהנה מאומלט עם ירקות וגבינה ואני נהנית מפרנץ' טוסט.

הארוחה עצמה אינה יוצאת מן הכלל אך על פי המלצת הפורום אנו משתמשים גם בשירותים ובהחלט מדובר בחוויה. הנה תמונות כהסבר:
 

לאחר ארוחת הצהריים אנו ממשיכים בנסיעה ומגיעים מוטל שלנו בשעה די מוקדמת.

אנחנו נחים מעט ואבא עושה טלפון למוכר צמיגים או שניים ואז אנחנו מחליטים ללכת לבקר במרכז התיירותי של מורו-ביי. אנו מנווטים בקלות בעזרת הג'יפיאסית לקו החוף ומסתובבים בנמל של מורו-ביי. המסעדות אינן מושכות אותנו וכל חנויות המזכרות וחנויות מותגי הגלישה יקרות לטעמנו. בפארק קטן הממוקם על הטיילת ראינו שחף חצוף שאכל מצ'פס של מישהי מקומית שבדיוק התעסקה לדקה עם הכלב שלה – הוא המשיך לאכול גם לאחר ש'קלטו' אותו וכשסוף-סוף התעופף הוא הפך את כל קערית הקרטון של הצ'יפס!
מספר תמונות ממצלמתו של אבא:
 

לאחר כשעה וחצי שמנו פעמינו חזרה לכיוון המוטל כשבדרך עצרנו בסופר כדי להשלים קניות ובעיקר כדי לקנות משהו מתוק. בין השאר קנינו גביעים קטנים (מנת הגשה אחת) של בן אנד ג'רי'ס בטעם שוקולדי.

חזרנו למוטל ואני ניסיתי להוריד תמונות מהמצלמה בהצלחה חלקית. החלטנו שהערב הזה יוקדש למנוחה – אבא קרא ואני צפיתי בטלוויזיה ושנינו נהנינו מהגלידה ומארוחת ערב קלה. בשעה מאוחרת יותר התקשרנו הביתה ובסופו של דבר הלכנו לישון.

 

 

ארה"ב 2011 היום החמישי – 3.10

לאחר ארוחת בוקר בחדרון הצמוד למטבח התארגנו עם סנדביצ'ים, ארזנו וניקינו את הדירה ויצאנו לכיוון צפון מזרח. בדרך למכונית עוד פגשנו את איימי והודינו לה מאוד על האירוח.

היום ה-GPS יותר בסדר איתנו ומוביל אותנו ללא בעיות וכמעט ללא איבוד לוויינים ליעדנו – Chino, CA. הדרך ארוכה ורבה אך מגוונת. מסן דייגו אנו נוסעים צפון מזרחה ועוברים נופי גבעות ומקומות ישוב שונים. בדרך זו יש הרבה יותר משאיות חקלאיות ואנחנו עוברים גם חוות רחבות ידיים. בנקודה מסוימת יש גם מחסום משטרתי שלא ברור מה מטרתו אך גורם לפקקון של רבע שעה. אני נוהגת ואבא אחראי על ה-GPS כשבין נקודה לנקודה יש מיילים רבים כך שאבא אינו מתאמץ. אני מנסה לעודד את אבא לצלם בשעת הנסיעה וכשהוא סוף-סוף מתרצה הוא מרים את ה-GPS ומנסה לצלם איתו – זכרו איפה שמעתם רעיון מהפכני זה לראשונה! 🙂 אני כמובן צוחקת בהיסטריה (תודה לאל שאבא לוקח את זה ברוח טובה) וכל מצב הרוח לקראת היום משתפר פלאים.

לאחר כחצי שעה של נוספת של נסיעה ירדנו לכבישים כפריים יותר, כבישי מדינה, כאשר נראה שהגידול הרווח הוא פרות לחלב (רפתות) והריח משתנה בהתאם. המשכנו בהתאם להוראות הג'יפיאסית עד שהגענו לשדה התעופה אליו כיוונו. המטרה שלנו היא לבקר במוזיאון מטוסים שנקרא Planes of Fame וכתובתו:

7000 Merrill Ave., #17,Chino, CA 917107

עם הכניסה לשדה התעופה אנו רואים מוזיאון תעופה מטוסים שנקרא Yanks ומחליטים להיכנס. עם הנחת AAA/Senior העלות לשנינו היא $20. המוזיאון מאוד יפה ומוקדש לכלי טיס אמריקאים בלבד ואבא מאוד נהנה (שוב, אני נהנית בעיקר לראות אותו נהנה). הנה מבחר תמונות:
 

לאחר בילוי של כשעה וחצי במוזיאון כולל הצצה לסדנה בה עובדים על שיחזור ושימור כל המכונות המעופפות שראינו אנו יוצאים ועושים הפסקת סנדביצ'ים ושתיה בג'יפ. מכיוון שדי בהתחלה הבנו שהמוזיאון הזה אינו המוזיאון אליו תכננו להגיע החלטנו לנסות ולמצוא בכל זאת את המוזיאון המבוקש. אנו ממשיכים ליסוע לתוך שדה התעופה ותוך כמה דקות מגיעים למוזיאון ה-Planes of Fame. עלות כניסה לשנינו עוד $20.

המוזיאון הזה נראה קצת מוזנח יחסית למוזיאון היאנקים אבל גם בו העברנו עוד כשעה די מהנה – במבט לאחור אם היינו נכנסים אליו ראשון היינו נהנים יותר מכיוון שההרגשה של מוזיאון היאנקים בכל זאת היא שהוא מטופח, מרווח ומושקע יותר גם אם באמת מוגבל לכלי תעופה אמריקאיים בלבד לעומת תצוגת המיגים וכלי התעופה הבינ"ל ב- Planes of Fame. הנה מספר תמונות ממוזיאון זה:

יצאנו לדרך כשלפנינו נסיעה של כשעה ויעדנו הוא שוק האיכרים של לוס אנג'לס. הדרך עברה בקלות, הג'פיאסית הייתה מאוד נחמדה ואנו כבר הכרנו את שפתה (keep left אינו מתכוון שיש לפנות שמאלה ותמיד כדאי לעקוב אחר הספירה לאחור של המיילים ואחר שלטי ההכוונה המצוינים לאורך הכבישים). הגענו לשוק האיכרים המקורי של לוס אנג'לס, מצאנו חניה במגרש של מרכז מסחרי קטן ממול ונכנסנו לתייר בשוק כשאנו חושבים גם לקנות פירות וירקות שמאוד חסרים לנו. הסתובבנו בתוך ה'שוק' מספר דקות וראינו שהוא אינו מתאים לנו. לא מדובר בסופ"ש בו יש בשוק 'הפנינג'  וחנויות המזכרות והמאפיות בהן נתקלנו לא היו זולות במיוחד. החלטנו לצאת ולהמשיך הלאה.

כשהיינו בדרך למגרש החניה (המעבר חציה די רחוק) ראיתי שבמרכז המסחרי של גם חנות של Ross Dress for Less עליה שמעתי בפורום של צפון אמריקה באתר למטייל. מכיוון שכך ומכיוון שמגרש החניה היה של המרכז המסחרי ומיועד ללקוחות בלבד החלטנו להיכנס. עשינו קניות – אבא קנה מכנסי ג'ינס, חולצה יפה של פולו, גרביים, חגורה ובכלל התרשם מהמחירים. בדקנו גם מחירים של תיקים גדולים/מזוודות מכיוון שלא באנו עם תיקים שיאפשרו לנו לעשות 'שופינג' כהלכתו. החלטנו לא לקנות תיקים ולהשאיר קניה זו להמשך ויצאנו מהחנות עמוסים ומרוצים. סוף-סוף שופינג!

משוק האיכרים המשכנו, בהכוונת הג'יפיאסית, לוניס ביץ' וספציפית לתעלות של וניס ביץ'. הג'יפיאסית הצטיינה והובילה אותנו ממש מול הפיר של וניס אך אבא לא ממש רצה לראות במה מדובר וגם בעצמותי לא בער לראות את הטיילת במיוחד מכיוון שמדובר ביום חול. מצאנו חניה בקלי קלות (יום חול שלא בעונת התיירות) הלכנו דקה ברגל וכבר היינו על גשרון מעל תעלה. גם פה רק רצינו לטעום מעט מהעניין ולכן למרות שלא הקדשנו המון זמן השקפנו על התעלה והבתים הניצבים על גדותיה, עברנו והשקפנו על הצד השני וחזרנו בניחותא לג'יפ החביב שלנו. זו הייתה אתנחתא מאוד חביבה וממש אפשר להתרשם מהשקט ששכונה זו מציעה והמרחק הקטן מאוד בין הבתים על גדות התעלה למרכז הסואן של וניס ביץ' ושל לוס אנג'לס. הנה מספר תמונות:


(אוקיי אז נרשמה התלהבות צילומית קטנה!)

לאחר הסיור הקצר בתעלה בווניס נסענו לאורך החוף בדרכנו צפונה ללינה שלנו ב-Motel 6 ב-Thousand Oaks שהוזמנה מראש. הדרך לאורך החוף עוברת גם לאורך מליבו (המתגאה בהיותה '26 מייל של נוף!') כאשר אני מנסה להסביר לאבא מי גר שם (ברברה סטרייסנד לדוגמא) ואבא מתפעל מהשערים שרואים כשברור שהבית/אחוזה רחוקים מהם מאוד ולפיכך מההשקעה במשיכת תשתיות עד לבתים אלה. לאחר מליבו יש לנו המשך קצר של נסיעה לאורך החוף שכבר נותן מעט מראות של כביש מתחת למצוק כשבין הכביש לבין האוקיינוס הפאסיפי מפרידה רצועת חוף צרה ביותר.

אנו פונים לתך היבשה והנוף משתנה לנוף חקלאי – נראה שהרוב באיזור זה ובתקופה זו מגדלים ארטישוק. אכן, בעיני זה היה מעניין כארטישוק של אתמול אך אבא התלהב מהגודל, מהכלים החלקאיים ומהסדר המופתי השורר בכל. לאחר כשעה של נסיעה בנוף די מונוטוני הגענו ליציאה של המוטל ומילאנו דלק. המשכנו עוד דקה למוטל (בהכוונה מצויינת של הג'יפיאסית) ועשינו צ'ק-אין כשאני מקפידה לשאול היכן מכונת הקרח ומכונות הכביסה ואנו מקבלים גם הכוונה לסופר הקרוב (ממש מעבר לכביש המהיר).

אנו פורקים הכל בחדר (חניה צמודה ואין לנו הרבה תיקים) מתאוששים כמה דקות ויוצאים לסופר. בסופר אנחנו עושים קנייה רצינית של ירקות, פירות, כוסות וצלחות חד-פעמיות, חבילת סכו"ם חד-פעמי, סכיני חיתוך קטנות, מלח/פלפל, בייגלים, יוגורטים, גבינה לבנה, ריבת תות-שדה וכל דבר שיכול לעזור לנו ולשמש לסנדביצ'ים/חטיפים בריאים בשבוע הקרוב שלנו בחוף המערבי.

אנו חוזרים לחדר ואבא נכנס להתקלח. אני גונבת לו את הבגדים המלוכלכים והולכת להעמיד כביסה (1$ עבור אבקת כביסה ו-1.5$ להעמדת מכונה + דולר נוסף אח"כ למייבש). אבא יוצא מהמקלחת ומכין לנו סלט (עם המון בצל) אנו אוכלים, מדברים עם הבית והולכים לישון אחרי שאנחנו קוראים (אבא) וצופים בטלוויזיה (אני).

ארה"ב 2011 היום הרביעי – 2.10

היום התחיל בצורה רגועה בהכנת ארוחת בוקר במטבחון ואכילתה ב-Deck האחורי של הקוטג' (שאליו מגיעים דרך חדר השינה שלנו).

הנה מספר תמונות של הקוטג' ושל ארוחת הבוקר:

לאחר התארגנות קצרה נכנסנו למכונית והכנסנו ל-GPS את כתובת המוזיאון הימי של סן-דייגו.
מכיוון שמדובר בנסיעה קצרה (כ-15 דקות) אבא נוהג ואני מנווטת. לאחר כ-20 דקות אנו מגיעים למקום ומתחילים לחפש חניה. מצאנו די בקלות חניה עירונית בעלות של $10 ליום אך לא היה למי לשלם ולא ראינו הוראות לתשלום במידה ואין שומר בכניסה. הקפדנו לחנות ע"פ ההוראות (במקום ממוספר) ועברנו את הכביש למוזיאון.

המוזיאון עצמו 'בנוי' ממספר ספינות בגדלים ותקופות שונות שבהן יש תצוגות. קנינו כרטיסים בדוכן על הרציף כשאני זוכרת לבקש הנחת Senior עבור אבא, הנחת AAA עבור שנינו ולהוסיף $3 לאדם בשביל הסיור (שיט) בנמל.

עלינו דבר ראשון על ה-Star of India בה צוות של מתנדבים התאמן על העלאת והורדת מפרשים לקראת ההשטה השנתית של הספינה בסוף אוקטובר. יש להיזהר בעלייה לסיפון (מישהו עומד ליד ומודיע כשניתן לעבור בביטחה) ואז ניתן לרדת לבטן הספינה לשיחזור של תנאי המחייה של הצוות והקפטן כשנותנים כדוגמא את קפטן קוק. היה נחמד.

חזרנו לחוף ועברנו לספינה המרכזית של המוזיאון (זו שבה נמצאת חנות המזכרות) ששימשה בעבר כמעבורת בסן-פרנסיסקו ואף עזרה לפנות ניצולים אחרי רעידת האדמה של 1906. במעבורת עצמה יורדים למטה לתצוגה שנתרמה ע"י אספן שאוסף כל מה שקשור בגוגן, קפטן קוק והרמן מלוויל. היה מאוד נחמד (לא חובבי מוזיאונים אנחנו) והכלים והפסלים של תושבי האיים השונים היו מאוד מרשימים. בכניסה לתצוגה יש שומר ומתנדב שהיה גאה מאוד לספר לנו ששווי אחד הציורים 50 מיליון דולר. בהיותנו מומחים קטנים מאוד לאומנות לא ניסינו אפילו לנחש איזהו הציור היוקרתי. 🙂

לאחר הסתובבות קצרה בתצוגות השונות עלינו למעלה כדי לחכות בתור לשיט בנמל. השיט יצא מעט באיחור אבל לא נורא כשההמתנה נעשית למעשה בתוך תצוגה שמראה את תעשיית הדייג והשימורים שהתקיימה בקליפורניה.

עלינו על סיפון סירת הניווט שתהיה כלי השיט שלנו לסיור כשימאי אחד משיט אותה ויש מדריכה צעירה ונחמדה המספקת פרטים על הנמל והעיר במהלך הסיור. הסיור עצמו לקח כשעה והיה תמציתי ומעניין. הנה תמונות:

מפגש אוהבי מוסטנגים (המכוניות)

לאחר הסיור הסתובבנו והתלבטנו מעט בחנות המזכרות עד שקנינו מחזיק מפתחות בשביל אבא (אולי לסט של הצימר :-)). ירדנו חזרה ליבשה ועצרנו לאכול ארוחת צהריים כשאנו מתכוונים להמשיך לתחנה הבאה שלנו המוזיאון של מידוואי. היו לנו סנדוויצ'ים מצוינים של בייגל עם פסטרמה מעשה ידיו להתפאר של אבא ואכלנו אותם כשאנו ישובים על ספסל צבעוני המשקיף על האוניות של המוזיאון הימי.

לאחר הארוחה התחלתי להרגיש ברע וביקשתי מאבא לחזור לקוטג' לשם התאוששות. חזרנו לאוטו וגילינו שהיינו אמורים לשלם על החניה ע"י הכנסת כסף לתיבה המצויה בצד השני של המגרש מעמדת השומר. השומר היה נחמד מאוד וויתר לנו על ה-$10. נכנסנו לאוטו ועם ההתנעה אבא גילה שאנו חייבים למלא דלק. ניסינו לכוון לתחנת דלק קרובה עם ה-GPS ולאחר כמה דקות והתברברויות הצלחנו להגיע. אבא לא הצליח למלא דלק ואני רצתי לשירותים של התחנה (לא מומלצים בכלל). אבא היה צריך לשלם בחנות של התחנה (סיפור שחזר לאורך כל הטיול שלנו – ככל הנראה בעיה שנגרמה מכך שלא ידענו איזה מיקוד מקושר לכרטיסי האשראי של אבא) ואז המשכנו לכיוון הקוטג'.

לאחר התאוששות קצרה בקוטג' יצאנו חזרה לכיוון הנמל כשהפעם אנחנו יודעים טוב יותר מאיפה להגיע לחניה הקודמת (רחוב מקביל לרחוב של הנמל) אך רצינו חניה קרובה יותר למוזיאון בגלל איך שהרגשתי. מצאנו חניה בתשלום ($13 לכל היום) ועשינו דרכנו למידוואי. בדרך ממגרש החניה ראינו את תחנת הרכבת של סן-דייגו מרחוק.

במידוואי אין הנחה ל-AAA אבל יש הנחת Senior (נשמע הרבה יותר טוב מאזרח ותיק, לא?) כך ששילמנו $33 ועלינו לסיפון. מכיוון שעדיין לא הייתי מאה אחוז הבאתי את אבא לעמדת הסיור הקולי (מקבלים בחינם אוזניות ומכשיר עם הסברים אותו מפעילים לפי הצורך על פי מספרים המופיעים על רקע צהוב בנקודות המענייניות) סיכמנו שאני אחכה במזנון/בית קפה ואבא יחקור את האוניה. לכל אחד מאיתנו היה מכשיר סלולארי והדרכתי שוב את אבא איך להתקשר אלי אם צריך. אני הלכתי לבית הקפה (עוברים דרך חנות המזכרות, כמובן) וקניתי לי שוקו וקולה דיאט והתיישבתי כשאבא הסתובב באוניה.

לאחר כשלושת רבעי השעה הרגשתי טוב יותר ואחרי ששמעתי מישהו בסביבה מדבר על כך שהסיור האחרון של גשר הפיקוד יוצא בקרוב ניסיתי לתפוס את אבא  כדי לוודא שלא יפספס. אבא כמובן לא ענה ואם בארץ הוא לא יודע לשמוע הודעות קוליות היה לי ברור שבארה"ב זה בטח לא יקרה. עליתי למעלה (תודה לאל על המעליות שהותקנו כדי לאפשר גישה גם לבעלי מוגבלויות!) לחפש אותו ולא מצאתי (הלכתי מקצה לקצה של סיפון ההמראות). ירדתי חזרה למטה וחזרתי לבית הקפה. ישבתי עוד כמחצית השעה ושוב עשיתי סיבוב לנסות למצוא את אבא. הפעם ממש כשעמדתי להיכנס למעלית כדי לרדת קומה ראיתי אותו מזווית העין והצלחתי להצתוות אליו.

האוויר, הצח, השתייה והמנוחה עשו לי טוב ואחרי שבדקתי עם אבא שאין משהו נוסף שהוא מעוניין לראות (הוא עשה סיור רגלי עם ההנחיה הקולית ,את הסיור של הגשר והיה בהדרכה של מי שהיה מפקד הטייסים על גבי נושאת המטוסים במלחמת וייטנאם) החלטנו לצאת מהמוזיאון ולראות מה הלאה. הרעיון להסתובב ברובע העתיק של סן-דייגו לא משך אותנו והחלטנו לעשות קניות לפני שחוזרים לקוטג' שלנו. לפני הכל תמונות מהסיור של אבא ב-Midway:
 

חזרנו למכונית ונתנו ל-GPS לכוון אותנו לחנות הקרובה ביותר של Target. לאחר מעט התבלבלות הגענו למרכז המסחרי ול-Target הראשון בחיינו שם עשינו קניות כולל מתנה קטנה לאמא (משהו שימושי ולא יקר;-)), קניית כוס קפה לנסיעות עבורי, קניית שקית האלווין לשירה וקניית סכיני גילוח והתפעלות כללית מהדבר הזה שנקרא Target אפילו ביחס ל-Walmart מרגישים את השוני. מחלקת המכולת בדיוק הייתה בשיפוץ/הקמה ולכן לא יכולנו לקנות פירות, ירקות ומוצרי חלב. כן מצאנו חלב ושקיות אטומות שבהן ניתן לשים קרח. קנינו גם טונה במים ואורז מתובלן שמכינים במיקרו כמו גם תוספת של בייגלים.

נסענו לקוטג' מרוצים מהקניות ומקווים לערב שקט 'בבית' להתאוששות בשבילי ובכלל. הגענו ולא הצלחנו לפתוח את הדלת. מיד התקשרתי לאיימי שלא ענתה והשארתי לה הודעה כשאני ואבא מנסים למצוא כניסה חליפית. איימי חזרה אלי לאחר 5 דקות והסתבר שמכיוון שמדובר בדלת ישנה יש פשוט לדחוף  אותה ביותר כוח – problem solved! נכנסנו הביתה התארגנו ו'הכנו' קפה וארוחת ערב והתחלנו להירגע.

לאחר ארוחת הערב (הטונה הייתה דוחה בעיני והאורז היה סביל – תודה לאל על כך שהיו לנו בייגלס וריבה) התקשרנו לאמא ואח"כ לנילי ומוטי כשאנו לא קולטים שמדובר ב-5 בבוקר שעון ישראל (איכשהו התהפך לנו כל החישוב) התנצלנו עמוקות והחלטנו שבזאת מסתיים הערב. אני קצת ארגנתי מחדש את התיקים (בכל זאת נוספו קניות) לקראת העזיבה מחר והלכנו לישון.