ארה"ב 2011 היום השלישי – 1.10

בערב הקודם דיברתי עם אבא על כך שאנו צריכים לצאת מוקדם כדי להגיע לבית שהוזמן לנו בסן-דייגו להניח בו את הדברים, להכין סנדוויצ'ים ולהתארגן ליציאה ל-Miramar Airshow כולל העברת כל מה שאנו מעוניינים לקחת לתיק אחד (לפי מה שהבנתי מהוראות האתר האירוע).

התעוררנו מוקדם תודות לג'ט לג והתארגנו בזמן טוב וירדנו לארוחת בוקר שם אבא מעט השתהה כך שבמקום לצאת בשעה 8:15 יצאנו מהמלון כמה דקות אחרי 9. הנסיעה לסן-דייגו הייתה אמורה לקחת שעתיים וחצי ולצערנו נתקענו בפקק שנגרם כתוצאה מסקרנים שצפו בתוצאות תאונה (קטנה) בדרך כך שהגענו לבית רק בשעה 12:00 (אותה שעה בה היינו אמורים להגיע כבר לאירוע). הכנסנו בזריזות את הדברים לבית ויצאנו לכיוון הבסיס.

בערך במחצית הדרך נזכרתי שלא העברנו דברים מהתיק שלי לתיק של אבא איתו נסענו לאירוע ומדובר בדברים חשובים כגון המצלמה שלי ודרכון כאמצעי זיהוי בכניסה לבסיס. חזרנו על עקבותינו לדירה העברתי במהירות את המצלמה (ללא עדשת הפוטו) ואת הדרכון ויצאנו חזרה לכיוון הבסיס. בשלב זה אני כבר הייתי מאוד עצבנית, ה-GPS המשיך לאבד את הלוויין ואבא התחיל להסתכל יותר מדי על הסביבה ופחות מדי על הדרך.

בשלב מסויים התחלנו לראות מעט מהקורה בבסיס (טיסות של אווירוני ומסוקי קרב מעל ופיצוצים במרחק) ובדיוק כשהיתה הודעה בצד הכביש על שינוי בנתיבי הנסיעה בעקבות התצוגה האווירית אבא ניסה להפנות את תשומת ליבי לפיצוצים מעברו השני של הכביש מה שגרם לי להתפוצץ קלות.

הגענו לבסיס והופננו לחניה מועדפת (שהזמנו מראש) והתחלנו ללכת למיקום המופעים ולמקומות שלנו (שהוזמנו גם הם מראש ב-Observation Deck) הליכה של למעלה מ-15 דקות פלוס חיפוש של מספר דקות אחר הכניסה הנכונה למקומות הישיבה שלנו והגענו! בשלב זה כמובן, גיליתי שמדובר ביום שמשי מאוד וחם ושהכובעים והאוטראסול נשכחו בתיק השני. כמובן שגיליתי גם שמה שאני  הבנתי מהוראות האריזה אינו נכון וניתן להביא גם חמישה תיקים גדולים ועגלה ולהיכנס עם כולם לאירוע.

התיישבנו והתחלנו לצפות – אבא מאוד נהנה וגם אני לא סבלתי במיוחד. הנה מספר תמונות מאירוע היום:

תצוגת הבוקר/צהריים כללה טיסות של מסוקי קרב ותדלוק שלהם באוויר, טיסות תצוגה של F-15, F-16, Harrier (ההרייר היה רועש במיוחד מפני שהדגים ריחוף ונחיתה/המראה אנכית), פעלולים אירובטיים של צוות ה-Blue Angels (צוות של הצי) וכמה טיסות של מטוסים ישנים יותר כגון המוסטנג (P-51) עם מטוסים חדשים. כמו כן הייתה משאית סילונית מרשימה מאוד ממנה אבא נהנה במיוחד. המשאית נוסעת במהירות של מעל 300 מייל לשעה ומעניקה הופעה מרשימה מאוד. ניתן להיכנס ולצאת משטח הישיבה המיועד ללא בעיה – הזיהוי נעשה בעזרת סרט המודבק על היד בכניסה. יצאתי בהפסקונת בין טיסות וקניתי בירה לרענון של אבא.

בין הטיסות הטייסים מוסעים על המסלול קרוב למקומות הישיבה ומנפנפים לצופים לשלום. וכל הזמן יש עמדת שידור שחוץ מלתת מידע חשוב בזמן ההופעות (איזה מטוסים אנו רואים, איך נקראים התרגילים ומעט מידע על הטייסים) מהווה רעש רקע של ברבורים וקידום הספונסרים של האירוע.

בין הופעת היום להופעת הערב הייתה הפסקה לסידור מתחם הישיבה שבה הסתובבנו בין כלי נשק שונים ודוכני מזכרות ואוכל. מבחינת אוכל לא היה ממש מבחר ולכן שמחנו שהיה לנו בתיק את חצאי המאפינים מארוחת הבוקר ב-Orchid Suites. נראה שהצי האמריקאי וחיל האוויר האמריקאי משתמשים באירוע כ'מקדם מכירות' למתגייסים פוטנציאליים מה שהיה מאוד שונה בעינינו. ליד כל כלי נשק וברחבי הבסיס עמדו נחתים והסבירו ואנו על שאלות שונות. אבא מצא איזה תותח מתנייע ושאל את המארין שלידו האם יש להם אותו על שרשראות – מסתבר שלא, הם הולכים על גלגלים בלבד מכיוון שהתותח מוצנח להיכן שצריך אותו ולא באמת מתנייע בתנאי שטח קשים.

חזרנו פנימה (מדובר באוהל אירועים עם כיסאות מתקפלים ושולחנות בפנים וכיסאות נוספים קרובים יותר למסלול בחוץ) למופע הערב שכלל את המשאית המהוללת שהוזכרה קודם, מפגן צניחה בחושך של צוות של הצי וצוות של הצבא, מופעים אוויריים שונים (דאון עם מנוע קטן, דאון מיוחד ומטוס ישן) כשכולם (כולל הצנחנים) משתמשים בזיקוקים כדי להראות את עצמם וכל המופעים האוויריים מלווים ומתוזמנים למוזיקה פטריוטית. בסופו של הערב היה מופע זיקוקים של 10 דקות רצופות ואחריו מפגן כוח אש אליו התייחסו כל היום כ-The Wall. מדובר בחומת אש שנוצרת ע"י פיצוץ מבוקר במרחק של כמה עשרות מטרים מן הקהל. בהתחלה היו מספר פיצוצים קטנים, אח"כ מספר פיצוצים סימולטניים שיצרו 'קיר' אש ואז יותר פיצוצים סימולטניים שיצרו חומת אש שאת חומה הרגשנו (אני במיוחד מכיוון שנשרפתי במהלך היום).

לאחר סיום המופע החלה הנהירה החוצה. בניגוד לסדר האמריקאי הרגיל היציאות לא סומנו או הוגדרו בצורה מסודרת מה שגרם לקצת בלבול. כשיצאנו ממתחם האירוע (למעשה צד אחד של שדה התעופה) התחלנו ללכת לכיוון החניה של המכונית בין אלפי אנשים. מכיוון שיצאנו ממקום אחר מזה שדרכו נכנסנו ועשינו זאת בחושך הדרך נראתה שונה לגמרי. מארינס עמדו בצמתים וכיוונו תנועה כדי לאפשר מעבר בטוח לאנשים וכלי רכב.

בשלב מסוים אבא החליט שאנו הולכים בכיוון הלא נכון. התחיל ויכוח של כמה דקות (תוך כדי הליכה) ואז שאלתי מארין אחד שאישר שהכיוון נכון. אבא המשיך להתעקש שהכיוון לא נכון ובסופו של דבר הגענו להסכמה (כועסת) שהלכנו מספיק רחוק כך ששווה לתת לזה עוד כמה דקות לפני שנחזור על עקבותינו וננסה את הכיוון השני.

שלוש דקות מאוחר יותר הגענו לחניה. עצביי היו מרוטים אז נתתי לאבא לנהוג כשאני אחראית GPS כשהמטרה שלנו להגיע בשלום 'הביתה' לקוטג' אותו ראינו בחטף בצהריים ושהוזמן דרךhttp://www.airbnb.com. לאחר נסיעה מעט מתוחה הגענו לבית והתארגנו על ארוחת ערב. אני התקשרתי לאמא והוצאתי את תסכולי היום ועייפותו בבכי אז נתתי לאבא לדבר ולעדכן.

התארגנו ללילה והלכנו לישון.

ארה"ב 2011 – היום השני 30.9

בעקבות הג'ט לג והיממה וחצי האחרונות שעברו עלינו קמנו מאוחר מהצפויוירדנו לארוחת הבוקר בערך ב-8:30. הארוחה מאוד נחמדה – יש מבחר של מאפים (מאפין, קרואסונים), קורנפלקסים שונים, מיצים, שתייה חמה, ריבות ואפילו שקיות חומות קטנות איתן אפשר לארוז מנה קטנה להמשך היום.

במהלך הארוחה דיברנו עם בחור מבוגר שהגיעה מטקסס ברכבת רק כדי לבדוק את האפשרות והיה מספר ימים בלוס אנג'לס עד שתהיה לו רכבת חזרה. היה מעניין אך ארוך.

לאחר ארוחה משביעה עשינו את דרכנו לאולפני וורנר ברודרס בכוונה להצטרף לסיור המוקדם ביותר האפשרי. ה-GPS המשיך לעשות קצת בעיות אך הגענו ללא בעיה לחניה ושילמנו $7. לא הזמנו כרטיסים מראש מכיוון שהיו לי קופונים של $5 הנחה לכרטיס בהם לא ניתן להשתמש בקניית כרטיס באינטרנט. הקופונים הודפסו מהאתר הרשמי של קליפורניה.

הצטרפנו לסיור שהתחיל 2 דקות לאחר שהגענו (שעה 10:00). כתמיד ראינו סרט הסוקר את ההיסטוריה של האולפנים ומציג קליפים קצרים מסרטים ותוכניות ידועים שהופקו ע"י האולפנים. לאחר הסרט התפצלנו לקבוצות כשהמדריכה שלנו Carley מיד התחילה לנסות להבין מי אוהב מה בכדי לנסות לכוון את הסיור לפי ההעדפות של המשתתפים. חוץ ממני ומאבא היו עוד בסה"כ רק עוד 5 אנשים בסיור – 3 תיירים יפנים שנראה שאינם שולטים באנגלית וזוג היספני מניו-ג'רזי. לאחר סיבוב ברחובות השונים הקיימים באולפנים (ברובם התכוננו לצלם פרק של הסדרה הקומית החדשה Suburgatory) ביקרנו במוזיאון קטן של מכוניות ששימשו בסדרות ובסרביקרנו בסט של 'המנטליסט' ואח"כ (בזכותי! 🙂 נכנסנו לסט של 'המפץ הגדול' וקיבלנו הסברים על ההבדל בין צילום סדרת דרמה של שעה (מנטליסט) לבין סיטקום (המפץ הגדול).
הנה מספר תמונות מהסיור:

 

לאחר הסיור הסתובבנו מעט בחנות המזכרות (מחירים בשמיים ולכן עמדתי איכשהו בפיתוי ;-)) והמשכנו למוזיאון Autry – נסיעה של כרבע שעה.

המוזיאון הזה מוקדש למערב ארה"ב ותרבותו כך שראינו תצוגה מרשימה של כלים אינדיאניים העשויים ברובם משזירה של גבעולים וצמחים שונים בטכניקות וצורות המיוחדות לשבטים האינדיניים השונים ששכנו במערב כמו גם סרטי וידאו המראים את זקני השבט של היום מראים ומלמדים את הצעירים את אומנותם.

בהמשך ירדנו לקומה התחתונה שם יש ציור קיר גדול של דימויים מהמערב הפרוע ודמויות ידועות (לאמריקאים) הקשורות למערב ולמיתוסים שלו. מתצוגה זו המשכנו לתצוגה של הערב הפרוע בסרטים (נראה קצת עלוב אחרי הביקור באולפן), תצוגה של ביגוד שהושפע מהמערב ונלבש ע"י זמרי קאנטרי וכוכבי מופעי מערב פרוע ועוד. בהמשך הגענו לתצוגה העוסקת בקהילות במערב (מקסיקנים, גרמנים וכו') ומשם לתצוגה שעסקה כולה במיתוסי האקדוחנים ואנשי החוק של המערב הפרוע וכללה תצוגה מיוחדת של חברת קולט על שלל אקדחיה ורוביה כולל הפטנט שהוציא קולט למנגנון הירי שלו.
הנה מספר תמונות (סליחה על האיכות הבינונית מכיוון שהצילום עם פלאש אסור במוזיאון):

 

לאחר שהות של כשעתיים במוזיאון יצאנו החוצה למכונית כשאנו נתקלים בטפטוף קל. ניסינו להגיע למצפה הכוכבים הנמצא, כמו המוזיאון, בפארק גריפית', אולם עקב עבודות בכביש לא הצלחנו לעקוב אחר ההוראות של ה-GPS ולאחר כמה נסיונות ותחושת תסכול הקלדנו יעד חדש ב-GPS ושמנו פעמינו ל-Grove בשאיפה לראות עוד קצת מלוס אנג'לס ואולי לעשות קניות של אוכל לימים הקרובים.

הגענו לגרוב וגילינו מרכז קניות פתוח ויוקרתי שאין לנו מה לחפש בו. מכיוון שהיינו רעבים (השעה הייתה כבר ארבע אחה"צ) נכנסנו ל-Cheese Cake Factory ואכלנו ארוחת צהריים מצויינת כשאבא לקח אומלט קליפורניה ואני אכלתי פסטה פשוטה (ומצויינת) ברוטב עגבניות. את הקינוח (עוגת גבינה קלאסית ועוגת גבינה עם תותים) לקחנו איתנו.

נסענו למלון במחשבה לעצור למנוחה קצרה ואולי לצאת לערב אך כשהגענו ופרקנו את העוגות למקרר החלטנו לצאת באופן מיידי להצטיידות בוולמארט. לאחר נסיעה של כ-20 דקות הגענו לוולמארט והצטיידנו בין השאר בקופסאת קלקר ובמכשירי טלפון סלולאריים.

לאחר השלמת הקנייה חזרנו למלון והתארגנו כולל חיתוך עטיפות הטלפונים (איזה מזל שארזתי את המספריים הקטנים!) התקשרנו הביתה והלכנו לישון.

ארה"ב 2011 – היום הראשון 29.9

מעט באיחור בשל ג'ט לג וימים עמוסים אבל מוטב מאוחר מלעולם לא.

אתחיל ביומיים וחצי הראשונים – הטיסה ולוס אנג'לס:
הטיסה ללוס אנג'לס התבצעה עם KLM עם עצירה של שעה באמסטרדם. הגענו לשדה"ת מוקדם ועברנו דרך הדיוטי פרי לקניות ולהפסקה לשתייה ולסנדוויצ'ים שהבאנו מהבית.

בטיסה לאמסטרדם ישבנו בשורה של Economy Comfort כלומר היה לנו מרווח גדול יותר לרגליים. הטיסה עצמה הייתה בסדר גמור ואפילו הגיעה לאמססטרדם כחצי שעה לפני הזמן. ירדנו מהמטוס, עברנו בשירותים והלכנו ישירות לשער לטיסה לארה"ב.  הבדיקה הבטחונית הייתה פשוטה, יעילה ומהירה ואז חיכינו בשער ואני התקשרתי לאמא לעדכן. במשך כל המתנה ראינו את המטוס שלנו שאבא כמובן צילם בדיוק כשהתחילה העלייה למטוס.

המקומות בטיסה היו בעלי מרווח רגליים רגיל ולצערנו המושבים היו צרים יותר. מראש בחרתי לאבא מושב חלון בשל היות הטיסה טיסת יום ובשל היותו חובב טיסה. 🙂
הנה כמה תמונות מהמבחר שאבא צילם במהלך הטיסה:

 לאחר טיסה ארוכה וקשה נחתנו בלוס אנג'לס ועברנו את ההגירה והמכס תוך כשעה. במהלך המעבר הזה עברנו בדיקה גם ע"י שני כלבים – אחד המחפש סמים ושני העובד עבור משרד החקלאות הקליפורני ומחפש פירות, ירקות וזרעים.

לאחר המתנה קצרה ביציאה מהטרמינל עלינו על השאטל של נשיונל/אלאמו ונסענו לאסוף את הרכב שהוזמן מהארץ (דרך אופרן, רכב מסוג Mid Size SUV עם נהג נוסף ב-$610). כבר בשאטל הדלקתי את מכשיר הג'י.פי.אס בכדי להקל עלינו בהמשך והתקשרתי לעדכן את אמא שהגענו בשלום. איסוף הרכב עבר בצורה מהירה וחלקה כולל רישום של אבא כנהג נוסף. יצאנו החוצה לבחור את הרכב שלנו ולאחר דין ודברים לקחנו ג'יפ Compass (תמונות בהמשך).

הכנסנו את כתובת המלון ל-GPS והתחלנו ליסוע. הנסיעה לקחה יותר זמן מהצפוי בשל חוסר ההכרה שלנו את המכשיר ובגלל שמדי כמה דקות קיבלנו הודעה שהמכשיר איבד קשר לוויני.

הגענו למלון לאחר כשלושת רבעי שעה ועשינו צ'ק אין. החננו את הרכב בחניית המלון ועלינו לחדר שעוד לא היה מאורגן (השעה הייתה מעט אחרי 15:00). ירדנו ללובי שם ביקשו שנמתין עוד מספר דקות ובינתיים הזמינו אותנו לעלות לפינת האוכל ולשתות קפה או שוקו. חיכינו מספר דקות והתאוששנו ואז עלינו חזרה לחדר שהיה כבר מסודר מוכן לקראתנו (ראו תמונות).

חשבנו לנוח מעט ולצאת להסתובב בעיר (שדרת הכוכבים נמצאת ממש מחוץ למלון). אבא נשכב לישון ואני ניסיתי למשוך בלי תנומה עד הערב בשאיפה להימנה מג'ט לג. בסביבות חמש וחצי ניסיתי להעיר את אבא ומשראיתי שזה לא יקרה הזמנתי פיצות, שתיה וקינוחים מדומינו'ס לארוחת הערב שלנו.

אבא המשיך לישון עד סביבות 2 בלילה ואז התעורר לחצי שעה וחזר לישון. אני לעומת זאת משכתי עד סביבות 9 בערב אך התעוררתי פעמיים בלילה ובשעה חמש וחצי בוקר התעוררתי ולא הצלחתי לחזור לישון. בזאת תם היום הראשון שלנו.