ארה"ב 2011 היום הרביעי – 2.10
10/11/2011
ארה"ב 2011 היום השישי – 4.10
23/11/2011

לאחר ארוחת בוקר בחדרון הצמוד למטבח התארגנו עם סנדביצ'ים, ארזנו וניקינו את הדירה ויצאנו לכיוון צפון מזרח. בדרך למכונית עוד פגשנו את איימי והודינו לה מאוד על האירוח.

היום ה-GPS יותר בסדר איתנו ומוביל אותנו ללא בעיות וכמעט ללא איבוד לוויינים ליעדנו – Chino, CA. הדרך ארוכה ורבה אך מגוונת. מסן דייגו אנו נוסעים צפון מזרחה ועוברים נופי גבעות ומקומות ישוב שונים. בדרך זו יש הרבה יותר משאיות חקלאיות ואנחנו עוברים גם חוות רחבות ידיים. בנקודה מסוימת יש גם מחסום משטרתי שלא ברור מה מטרתו אך גורם לפקקון של רבע שעה. אני נוהגת ואבא אחראי על ה-GPS כשבין נקודה לנקודה יש מיילים רבים כך שאבא אינו מתאמץ. אני מנסה לעודד את אבא לצלם בשעת הנסיעה וכשהוא סוף-סוף מתרצה הוא מרים את ה-GPS ומנסה לצלם איתו – זכרו איפה שמעתם רעיון מהפכני זה לראשונה! 🙂 אני כמובן צוחקת בהיסטריה (תודה לאל שאבא לוקח את זה ברוח טובה) וכל מצב הרוח לקראת היום משתפר פלאים.

לאחר כחצי שעה של נוספת של נסיעה ירדנו לכבישים כפריים יותר, כבישי מדינה, כאשר נראה שהגידול הרווח הוא פרות לחלב (רפתות) והריח משתנה בהתאם. המשכנו בהתאם להוראות הג'יפיאסית עד שהגענו לשדה התעופה אליו כיוונו. המטרה שלנו היא לבקר במוזיאון מטוסים שנקרא Planes of Fame וכתובתו:

7000 Merrill Ave., #17,Chino, CA 917107

עם הכניסה לשדה התעופה אנו רואים מוזיאון תעופה מטוסים שנקרא Yanks ומחליטים להיכנס. עם הנחת AAA/Senior העלות לשנינו היא $20. המוזיאון מאוד יפה ומוקדש לכלי טיס אמריקאים בלבד ואבא מאוד נהנה (שוב, אני נהנית בעיקר לראות אותו נהנה). הנה מבחר תמונות:
 

לאחר בילוי של כשעה וחצי במוזיאון כולל הצצה לסדנה בה עובדים על שיחזור ושימור כל המכונות המעופפות שראינו אנו יוצאים ועושים הפסקת סנדביצ'ים ושתיה בג'יפ. מכיוון שדי בהתחלה הבנו שהמוזיאון הזה אינו המוזיאון אליו תכננו להגיע החלטנו לנסות ולמצוא בכל זאת את המוזיאון המבוקש. אנו ממשיכים ליסוע לתוך שדה התעופה ותוך כמה דקות מגיעים למוזיאון ה-Planes of Fame. עלות כניסה לשנינו עוד $20.

המוזיאון הזה נראה קצת מוזנח יחסית למוזיאון היאנקים אבל גם בו העברנו עוד כשעה די מהנה – במבט לאחור אם היינו נכנסים אליו ראשון היינו נהנים יותר מכיוון שההרגשה של מוזיאון היאנקים בכל זאת היא שהוא מטופח, מרווח ומושקע יותר גם אם באמת מוגבל לכלי תעופה אמריקאיים בלבד לעומת תצוגת המיגים וכלי התעופה הבינ"ל ב- Planes of Fame. הנה מספר תמונות ממוזיאון זה:

יצאנו לדרך כשלפנינו נסיעה של כשעה ויעדנו הוא שוק האיכרים של לוס אנג'לס. הדרך עברה בקלות, הג'פיאסית הייתה מאוד נחמדה ואנו כבר הכרנו את שפתה (keep left אינו מתכוון שיש לפנות שמאלה ותמיד כדאי לעקוב אחר הספירה לאחור של המיילים ואחר שלטי ההכוונה המצוינים לאורך הכבישים). הגענו לשוק האיכרים המקורי של לוס אנג'לס, מצאנו חניה במגרש של מרכז מסחרי קטן ממול ונכנסנו לתייר בשוק כשאנו חושבים גם לקנות פירות וירקות שמאוד חסרים לנו. הסתובבנו בתוך ה'שוק' מספר דקות וראינו שהוא אינו מתאים לנו. לא מדובר בסופ"ש בו יש בשוק 'הפנינג'  וחנויות המזכרות והמאפיות בהן נתקלנו לא היו זולות במיוחד. החלטנו לצאת ולהמשיך הלאה.

כשהיינו בדרך למגרש החניה (המעבר חציה די רחוק) ראיתי שבמרכז המסחרי של גם חנות של Ross Dress for Less עליה שמעתי בפורום של צפון אמריקה באתר למטייל. מכיוון שכך ומכיוון שמגרש החניה היה של המרכז המסחרי ומיועד ללקוחות בלבד החלטנו להיכנס. עשינו קניות – אבא קנה מכנסי ג'ינס, חולצה יפה של פולו, גרביים, חגורה ובכלל התרשם מהמחירים. בדקנו גם מחירים של תיקים גדולים/מזוודות מכיוון שלא באנו עם תיקים שיאפשרו לנו לעשות 'שופינג' כהלכתו. החלטנו לא לקנות תיקים ולהשאיר קניה זו להמשך ויצאנו מהחנות עמוסים ומרוצים. סוף-סוף שופינג!

משוק האיכרים המשכנו, בהכוונת הג'יפיאסית, לוניס ביץ' וספציפית לתעלות של וניס ביץ'. הג'יפיאסית הצטיינה והובילה אותנו ממש מול הפיר של וניס אך אבא לא ממש רצה לראות במה מדובר וגם בעצמותי לא בער לראות את הטיילת במיוחד מכיוון שמדובר ביום חול. מצאנו חניה בקלי קלות (יום חול שלא בעונת התיירות) הלכנו דקה ברגל וכבר היינו על גשרון מעל תעלה. גם פה רק רצינו לטעום מעט מהעניין ולכן למרות שלא הקדשנו המון זמן השקפנו על התעלה והבתים הניצבים על גדותיה, עברנו והשקפנו על הצד השני וחזרנו בניחותא לג'יפ החביב שלנו. זו הייתה אתנחתא מאוד חביבה וממש אפשר להתרשם מהשקט ששכונה זו מציעה והמרחק הקטן מאוד בין הבתים על גדות התעלה למרכז הסואן של וניס ביץ' ושל לוס אנג'לס. הנה מספר תמונות:


(אוקיי אז נרשמה התלהבות צילומית קטנה!)

לאחר הסיור הקצר בתעלה בווניס נסענו לאורך החוף בדרכנו צפונה ללינה שלנו ב-Motel 6 ב-Thousand Oaks שהוזמנה מראש. הדרך לאורך החוף עוברת גם לאורך מליבו (המתגאה בהיותה '26 מייל של נוף!') כאשר אני מנסה להסביר לאבא מי גר שם (ברברה סטרייסנד לדוגמא) ואבא מתפעל מהשערים שרואים כשברור שהבית/אחוזה רחוקים מהם מאוד ולפיכך מההשקעה במשיכת תשתיות עד לבתים אלה. לאחר מליבו יש לנו המשך קצר של נסיעה לאורך החוף שכבר נותן מעט מראות של כביש מתחת למצוק כשבין הכביש לבין האוקיינוס הפאסיפי מפרידה רצועת חוף צרה ביותר.

אנו פונים לתך היבשה והנוף משתנה לנוף חקלאי – נראה שהרוב באיזור זה ובתקופה זו מגדלים ארטישוק. אכן, בעיני זה היה מעניין כארטישוק של אתמול אך אבא התלהב מהגודל, מהכלים החלקאיים ומהסדר המופתי השורר בכל. לאחר כשעה של נסיעה בנוף די מונוטוני הגענו ליציאה של המוטל ומילאנו דלק. המשכנו עוד דקה למוטל (בהכוונה מצויינת של הג'יפיאסית) ועשינו צ'ק-אין כשאני מקפידה לשאול היכן מכונת הקרח ומכונות הכביסה ואנו מקבלים גם הכוונה לסופר הקרוב (ממש מעבר לכביש המהיר).

אנו פורקים הכל בחדר (חניה צמודה ואין לנו הרבה תיקים) מתאוששים כמה דקות ויוצאים לסופר. בסופר אנחנו עושים קנייה רצינית של ירקות, פירות, כוסות וצלחות חד-פעמיות, חבילת סכו"ם חד-פעמי, סכיני חיתוך קטנות, מלח/פלפל, בייגלים, יוגורטים, גבינה לבנה, ריבת תות-שדה וכל דבר שיכול לעזור לנו ולשמש לסנדביצ'ים/חטיפים בריאים בשבוע הקרוב שלנו בחוף המערבי.

אנו חוזרים לחדר ואבא נכנס להתקלח. אני גונבת לו את הבגדים המלוכלכים והולכת להעמיד כביסה (1$ עבור אבקת כביסה ו-1.5$ להעמדת מכונה + דולר נוסף אח"כ למייבש). אבא יוצא מהמקלחת ומכין לנו סלט (עם המון בצל) אנו אוכלים, מדברים עם הבית והולכים לישון אחרי שאנחנו קוראים (אבא) וצופים בטלוויזיה (אני).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *