ארה"ב 2011 היום השלישי – 1.10
26/10/2011
ארה"ב 2011 היום החמישי – 3.10
16/11/2011

היום התחיל בצורה רגועה בהכנת ארוחת בוקר במטבחון ואכילתה ב-Deck האחורי של הקוטג' (שאליו מגיעים דרך חדר השינה שלנו).

הנה מספר תמונות של הקוטג' ושל ארוחת הבוקר:

לאחר התארגנות קצרה נכנסנו למכונית והכנסנו ל-GPS את כתובת המוזיאון הימי של סן-דייגו.
מכיוון שמדובר בנסיעה קצרה (כ-15 דקות) אבא נוהג ואני מנווטת. לאחר כ-20 דקות אנו מגיעים למקום ומתחילים לחפש חניה. מצאנו די בקלות חניה עירונית בעלות של $10 ליום אך לא היה למי לשלם ולא ראינו הוראות לתשלום במידה ואין שומר בכניסה. הקפדנו לחנות ע"פ ההוראות (במקום ממוספר) ועברנו את הכביש למוזיאון.

המוזיאון עצמו 'בנוי' ממספר ספינות בגדלים ותקופות שונות שבהן יש תצוגות. קנינו כרטיסים בדוכן על הרציף כשאני זוכרת לבקש הנחת Senior עבור אבא, הנחת AAA עבור שנינו ולהוסיף $3 לאדם בשביל הסיור (שיט) בנמל.

עלינו דבר ראשון על ה-Star of India בה צוות של מתנדבים התאמן על העלאת והורדת מפרשים לקראת ההשטה השנתית של הספינה בסוף אוקטובר. יש להיזהר בעלייה לסיפון (מישהו עומד ליד ומודיע כשניתן לעבור בביטחה) ואז ניתן לרדת לבטן הספינה לשיחזור של תנאי המחייה של הצוות והקפטן כשנותנים כדוגמא את קפטן קוק. היה נחמד.

חזרנו לחוף ועברנו לספינה המרכזית של המוזיאון (זו שבה נמצאת חנות המזכרות) ששימשה בעבר כמעבורת בסן-פרנסיסקו ואף עזרה לפנות ניצולים אחרי רעידת האדמה של 1906. במעבורת עצמה יורדים למטה לתצוגה שנתרמה ע"י אספן שאוסף כל מה שקשור בגוגן, קפטן קוק והרמן מלוויל. היה מאוד נחמד (לא חובבי מוזיאונים אנחנו) והכלים והפסלים של תושבי האיים השונים היו מאוד מרשימים. בכניסה לתצוגה יש שומר ומתנדב שהיה גאה מאוד לספר לנו ששווי אחד הציורים 50 מיליון דולר. בהיותנו מומחים קטנים מאוד לאומנות לא ניסינו אפילו לנחש איזהו הציור היוקרתי. 🙂

לאחר הסתובבות קצרה בתצוגות השונות עלינו למעלה כדי לחכות בתור לשיט בנמל. השיט יצא מעט באיחור אבל לא נורא כשההמתנה נעשית למעשה בתוך תצוגה שמראה את תעשיית הדייג והשימורים שהתקיימה בקליפורניה.

עלינו על סיפון סירת הניווט שתהיה כלי השיט שלנו לסיור כשימאי אחד משיט אותה ויש מדריכה צעירה ונחמדה המספקת פרטים על הנמל והעיר במהלך הסיור. הסיור עצמו לקח כשעה והיה תמציתי ומעניין. הנה תמונות:

מפגש אוהבי מוסטנגים (המכוניות)

לאחר הסיור הסתובבנו והתלבטנו מעט בחנות המזכרות עד שקנינו מחזיק מפתחות בשביל אבא (אולי לסט של הצימר :-)). ירדנו חזרה ליבשה ועצרנו לאכול ארוחת צהריים כשאנו מתכוונים להמשיך לתחנה הבאה שלנו המוזיאון של מידוואי. היו לנו סנדוויצ'ים מצוינים של בייגל עם פסטרמה מעשה ידיו להתפאר של אבא ואכלנו אותם כשאנו ישובים על ספסל צבעוני המשקיף על האוניות של המוזיאון הימי.

לאחר הארוחה התחלתי להרגיש ברע וביקשתי מאבא לחזור לקוטג' לשם התאוששות. חזרנו לאוטו וגילינו שהיינו אמורים לשלם על החניה ע"י הכנסת כסף לתיבה המצויה בצד השני של המגרש מעמדת השומר. השומר היה נחמד מאוד וויתר לנו על ה-$10. נכנסנו לאוטו ועם ההתנעה אבא גילה שאנו חייבים למלא דלק. ניסינו לכוון לתחנת דלק קרובה עם ה-GPS ולאחר כמה דקות והתברברויות הצלחנו להגיע. אבא לא הצליח למלא דלק ואני רצתי לשירותים של התחנה (לא מומלצים בכלל). אבא היה צריך לשלם בחנות של התחנה (סיפור שחזר לאורך כל הטיול שלנו – ככל הנראה בעיה שנגרמה מכך שלא ידענו איזה מיקוד מקושר לכרטיסי האשראי של אבא) ואז המשכנו לכיוון הקוטג'.

לאחר התאוששות קצרה בקוטג' יצאנו חזרה לכיוון הנמל כשהפעם אנחנו יודעים טוב יותר מאיפה להגיע לחניה הקודמת (רחוב מקביל לרחוב של הנמל) אך רצינו חניה קרובה יותר למוזיאון בגלל איך שהרגשתי. מצאנו חניה בתשלום ($13 לכל היום) ועשינו דרכנו למידוואי. בדרך ממגרש החניה ראינו את תחנת הרכבת של סן-דייגו מרחוק.

במידוואי אין הנחה ל-AAA אבל יש הנחת Senior (נשמע הרבה יותר טוב מאזרח ותיק, לא?) כך ששילמנו $33 ועלינו לסיפון. מכיוון שעדיין לא הייתי מאה אחוז הבאתי את אבא לעמדת הסיור הקולי (מקבלים בחינם אוזניות ומכשיר עם הסברים אותו מפעילים לפי הצורך על פי מספרים המופיעים על רקע צהוב בנקודות המענייניות) סיכמנו שאני אחכה במזנון/בית קפה ואבא יחקור את האוניה. לכל אחד מאיתנו היה מכשיר סלולארי והדרכתי שוב את אבא איך להתקשר אלי אם צריך. אני הלכתי לבית הקפה (עוברים דרך חנות המזכרות, כמובן) וקניתי לי שוקו וקולה דיאט והתיישבתי כשאבא הסתובב באוניה.

לאחר כשלושת רבעי השעה הרגשתי טוב יותר ואחרי ששמעתי מישהו בסביבה מדבר על כך שהסיור האחרון של גשר הפיקוד יוצא בקרוב ניסיתי לתפוס את אבא  כדי לוודא שלא יפספס. אבא כמובן לא ענה ואם בארץ הוא לא יודע לשמוע הודעות קוליות היה לי ברור שבארה"ב זה בטח לא יקרה. עליתי למעלה (תודה לאל על המעליות שהותקנו כדי לאפשר גישה גם לבעלי מוגבלויות!) לחפש אותו ולא מצאתי (הלכתי מקצה לקצה של סיפון ההמראות). ירדתי חזרה למטה וחזרתי לבית הקפה. ישבתי עוד כמחצית השעה ושוב עשיתי סיבוב לנסות למצוא את אבא. הפעם ממש כשעמדתי להיכנס למעלית כדי לרדת קומה ראיתי אותו מזווית העין והצלחתי להצתוות אליו.

האוויר, הצח, השתייה והמנוחה עשו לי טוב ואחרי שבדקתי עם אבא שאין משהו נוסף שהוא מעוניין לראות (הוא עשה סיור רגלי עם ההנחיה הקולית ,את הסיור של הגשר והיה בהדרכה של מי שהיה מפקד הטייסים על גבי נושאת המטוסים במלחמת וייטנאם) החלטנו לצאת מהמוזיאון ולראות מה הלאה. הרעיון להסתובב ברובע העתיק של סן-דייגו לא משך אותנו והחלטנו לעשות קניות לפני שחוזרים לקוטג' שלנו. לפני הכל תמונות מהסיור של אבא ב-Midway:
 

חזרנו למכונית ונתנו ל-GPS לכוון אותנו לחנות הקרובה ביותר של Target. לאחר מעט התבלבלות הגענו למרכז המסחרי ול-Target הראשון בחיינו שם עשינו קניות כולל מתנה קטנה לאמא (משהו שימושי ולא יקר;-)), קניית כוס קפה לנסיעות עבורי, קניית שקית האלווין לשירה וקניית סכיני גילוח והתפעלות כללית מהדבר הזה שנקרא Target אפילו ביחס ל-Walmart מרגישים את השוני. מחלקת המכולת בדיוק הייתה בשיפוץ/הקמה ולכן לא יכולנו לקנות פירות, ירקות ומוצרי חלב. כן מצאנו חלב ושקיות אטומות שבהן ניתן לשים קרח. קנינו גם טונה במים ואורז מתובלן שמכינים במיקרו כמו גם תוספת של בייגלים.

נסענו לקוטג' מרוצים מהקניות ומקווים לערב שקט 'בבית' להתאוששות בשבילי ובכלל. הגענו ולא הצלחנו לפתוח את הדלת. מיד התקשרתי לאיימי שלא ענתה והשארתי לה הודעה כשאני ואבא מנסים למצוא כניסה חליפית. איימי חזרה אלי לאחר 5 דקות והסתבר שמכיוון שמדובר בדלת ישנה יש פשוט לדחוף  אותה ביותר כוח – problem solved! נכנסנו הביתה התארגנו ו'הכנו' קפה וארוחת ערב והתחלנו להירגע.

לאחר ארוחת הערב (הטונה הייתה דוחה בעיני והאורז היה סביל – תודה לאל על כך שהיו לנו בייגלס וריבה) התקשרנו לאמא ואח"כ לנילי ומוטי כשאנו לא קולטים שמדובר ב-5 בבוקר שעון ישראל (איכשהו התהפך לנו כל החישוב) התנצלנו עמוקות והחלטנו שבזאת מסתיים הערב. אני קצת ארגנתי מחדש את התיקים (בכל זאת נוספו קניות) לקראת העזיבה מחר והלכנו לישון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *